גישה מהירה:

עבור ישירות לתוכן (Alt 1) עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

ישי שאער
פסנתרן עם טכניקה מצויינת

Ishay Shaer
© Jurriaan Brobber

 "הנגינה של ישי שאער היא התגלות של צליל קטיפתי... מבצע שמזמין את המאזין, בטבעיות, אל תוך העולם האינטימי שלו... בטהובן של שאער הופשט מכל גחמה, צליליו נישאים מחוץ למימד הזמן"
(מארי-אוד רו, "לה מונד", ספטמבר 2018)


כשמאחוריו שורה של זכיות בפרסים ובתחרויות בארץ ובחו"ל, ופעילות מוזיקלית עניפה הכוללת קונצרטים ברחבי העולם, ישי שאער נחשב כיום לאחד מן הבולטים שבפסנתרנים הישראלים בני דורו.
הופעותיו עד כה כללו רסיטלים באולמות נחשבים כמו "קווין אליזבת' הול" בלונדון,  ה"פילהרמונית" בוורשה,  ה"טונהלה" בציריך, אולם פאבלו קאזאלס בפורטו ריקו, "סאלה סאו פאולו" בברזיל ותאטרון סוליס באורוגוואי.

שאער הופיע כסולן עם התזמורת הסימפונית של נווארה והפילהרמונית של מאלגה שבספרד, התזמורת הברנדנבורגית של פרנקפורט בגרמניה, התזמורת הסימפונית של הבי.בי.סי בוויילס, התזמורת הסימפונית הלאומית של צ'ילה, התזמורת הקאמרית של לוזאן, כמו גם עם התזמורות המובילות בישראל, ביניהם הפילהרמונית הישראלית.
בשנים האחרונות הוא שיתף פעולה כנגן קאמרי עם אמנים מובילים, ביניהם הצ'לן מישה מאיסקי והכנריות ליזה פרשטמן, אנטיה וייטהאס וסימון לאמסמה.
 
שאער החל את לימודי הפסנתר בגיל 7 אצל חנה ברזילי ומאוחר יותר למד אצל ד"ר אסף זהר. את התואר הראשון עשה בכיתתו של פרופ' תומר לב בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה של אוניברסיטת תל-אביב, ולאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני אצל פרופ' אריה ורדי. תוך כדי, קיבל הדרכה מאמנים בעלי שם כמו דניאל בארנבוים, ולדימיר אשכנזי, מארי פרחיה, מאטי רקליו ופנינה זלצמן. הוא נבחר לקחת חלק בתכנית היוקרתית לקידום סולנים של הקרן השוויצרית "אורפאום", וכן זכה למלגות בהצטיינות מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל.
 
בנובמבר 2017 יצא לאור האלבום "בטהובן מאוחר" שהקליט שאער עבור הלייבל הבריטי "אורכיד קלאסיקס". הדיסק הושמע בתחנות הרדיו המובילות בעולם, ביניהן הבי.בי.סי 3, רדיו פראנס ורדיו ניו-יורק  WQXR. הוא התקבל בביקורות נלהבות בכלי התקשורת מסביב לעולם, ובכלל זה במגזין המוזיקה הקלאסית של הבי.בי.סי, "ליימלייט" האוסטרלי, "קלאסיקס טודיי" האמריקאי ו"קולדאריו" הספרדי, שם נכתב: "הוא לא לאנג לאנג, הוא לא יו'גה וואנג – והוא לא צריך להיות: שאער הוא שאער, וטוב שכך: הוא הולך בעקבות הצליל האישי שלו וקווי הפרשנות הייחודיים לו. לאורך 75 דקות של מוזיקה, אפשר לשמוע כאן פסנתרן עם טכניקה מצויינת בשירות ההבעה המוזיקלית. זהו אלבום חובה על המדף של כל חובב מוזיקה".