כנס "אקופיס" וה-INSS
להתפלל לגשם או לעודד דיפלומטיית מים?
במסגרת המיזם מחר היום, מכון גתה מעמיד לרשות הציבור בישראל חמישה סרטים תיעודיים בנושא איכות הסביבה, עם כתוביות בעברית ובערבית. זאת, בשיתוף עם המכון הצרפתי, מכון סרוונטס, המרכז הצ'כי, EUNIC ומשלחת האיחוד האירופי בישראל. בסרטים, אשר זמינים לצפייה באתר Vimeo, יכול לצפות כל מי שמתעניין בנושא, וארגונים לא ממשלתיים מישראל אף יכולים להשתמש בהם לצורך הקרנות ציבוריות.
"אקופיס", אחד הארגונים המקומיים הפעילים ביותר, ערך ב-11.1.18 כנס תחת השם "להתפלל לגשם או לעודד דיפלומטיית מים". במהלך הכנס, שהתקיים בשיתוף פעולה עם ה- INSS(המכון למחקרי ביטחון לאומי), דנה שורה מרשימה של מרצים ונואמים בהשלכות של משבר המים עבור הביטחון הלאומי באזור. הדוברים, ביניהם שר חוץ לשעבר של ישראל, סגן השגריר הגרמני, השגריר האמריקאי לשעבר וחוקרים מטעם INSS ו"אקופיס", גילו תמימות דעים בנוגע לנקודות רבות – מראה שאינו שגרתי עבור נושא נפיץ שכזה.
התובנה החשובה ביותר הייתה, שביטחון מים הוא דבר שאין לו תחליף עבור היציבות החברתית והפוליטית בכל אזור שהוא. היעדר ביטחון מים, לעומת זאת, מוביל לחוסר יציבות. עודד ערן, שנשא דברים מטעם ה-INSS, הסב את תשומת הלב בדברי הפתיחה שלו להשלכות שיש לתקופות של בצורת, תוך התייחסות לסוריה. ההשלכות של המחסור האזורי במים בשנים האחרונות ניכרות היטב לעין, הן באזור עצמו והן באירופה. לא רק הגירה, אלא גם התקוממויות דוגמת אלה שהתחוללו ב"אביב הערבי" יכולות להיגרם כתוצאה ממצוקת המים ומהשפעתה על איכות החיים. סגן שגריר גרמניה, גאורג אנצוויילר, החשיב מסיבה זו את משברי המים לאחד מחמשת גורמי הסיכון הגדולים ביותר ברחבי העולם.
שינויי האקלים ועלייה עקבית ומתמשכת בצריכת מים הופכים את הבעיה לקריטית יותר מאי פעם. אנטוני רוק (Global Water 2020) מצביע על כך שצריכת המים הגלובלית ב-30 השנים האחרונות גדלה בכ-30%. ועדיין, כפי שמדגיש פרופסור אבנר עדין מה-INSS, מה שממלא תפקיד מכריע אינו הכמות, אלא האיכות. אחרי הכול, כ-70% משטחו של כדור הארץ מכוסים במים. הודות להתפתחויות טכנולוגיות, כגון התפלת מי ים, הצליחה ישראל לספק את צריכת המים שלה. אך הבעיות, ובנושא זה ישנה תמימות דעים, הן בראש ובראשונה בעלות אופי מבני.
"דיפלומטיית מים": באופן דו-צדדי ורב-צדדי
היעדר ביטחון המים גם אינו עוצר בגבולות לאומיים. גיורא שחם, מנהל רשות המים הישראלית, מדגיש עד כמה ביטחון המים של ישראל כרוך בזה של השטחים הפלסטיניים וירדן. ישראל אינה חולקת איתם רק מאגרי מים כמו האקוויפר, אשר משתרע על פני – או שמא נכון יותר לומר מתחתיו של – האזור כולו. היבט נוסף הוא מי שפכים. בעוד שישראל מטהרת 93% ממי השפכים שלה, בשטחים הפלסטיניים זורמים יותר מ-80% ממי השפכים אל הנהרות – ובתוך כך גם אל ישראל. "אנו נושמים את אותו האוויר", כך אומר גם יאיר פרג'ון, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, אשר נאבק בבעיות השפכים שמגיעים מרצועת עזה השכנה. כך, למשל, הושבת מתקן טיהור השפכים באשקלון למשך מספר ימים, כאשר זיהום המים היה גדול מדי.
בנוסף, כפי שכבר הוזכר, היציבות הפוליטית קשורה קשר הדוק לביטחון מים. כאשר מדינה מסוימת סובלת ממחסור במים ומחוסר יציבות, גם שכנותיה סובלות מכך. על פי התחזית העגומה, תוך שנתיים כבר לא יהיו בעזה מי שתייה נקיים.
לנוכח כל הסיבות הללו, חייבים לקיים "דיפלומטיית מים" באופן דו-צדדי ורב-צדדי, כך הדגישה ג'וליאנה ג'ורדנו מארגון "אקופיס", ושאר המשתתפים בכנס הסכימו עם דבריה. באזור זה, העמוס כל-כך בקשיים ובמורכבויות, אין תחליף לשיתוף פעולה בין הצדדים השונים בנושא ביטחון המים.
לפיכך, האסטרטגיה שעליה ממליץ ה-INSS היא לטפל בבעיית המים במנותק מבעיות פוליטיות אחרות. במקום להמתין לפתרון כולל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כך טענה חברת הכנסת ציפי לבני, יש להנמיך את "רעשי הרקע" כדי שניתן יהיה לקדם את השיח החיוני וההכרחי בנושא ביטחון המים. דבר זה טומן בחובו פתרון פשוט יותר מאשר הוויכוח על הגבולות, ירושלים והפליטים.
רבים מהצעדים שקידמו בעבר את ביטחון המים באזור לא היו פרי יוזמה של ממשלות ומדינות, אלא של שחקנים גלובליים ופרטיים. מחקרים שנערכו באוניברסיטאות, בתמיכת ארצות הברית והאיחוד האירופי, לצד התקדמות טכנולוגית דוגמת מתקני טיהור שפכים שפותחו על ידי הסקטור הפרטי, תרמו באופן משמעותי לעלייה בביטחון המים באזור. עם זאת, החל מהיקף מסוים לא ניתן לבצע פרויקטים "מתחת לרדאר", וכדי להוציא אותם אל הפועל קיים צורך במעורבות ברמת המדינה. על כן, אין ספק שביטחון מים הוא סוגיה של מדיניות פנים וחוץ כאחד, הנוגעת לביטחון המדינה.
גם לאמצעי התקשורת, כך מדגישה שירי מילוא-לוקר ממשרד מבקר המדינה, יש השפעה רבת משקל, ולכן מוטלת עליהם אחריות גדולה. אמצעי תקשורת דיגיטליים ורשתות חברתיות יכולים להפיץ מידע על מנת להביא למודעות גדולה יותר בנוגע לצריכה ולזיהום של מים. אנו מקווים שסדרת הסרטים מחר היום תוכל גם היא לתרום לכך תרומה צנועה.
יתרה מכך, ניתן לבנות אמון באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה בין ישראל, הפלסטינים, ירדן ושחקנים בינלאומיים. מטבע הדברים, פתרון בעיית המים לא יביא לפתרונם של הסכסוכים באזור, אך התמודדות משותפת עם הנושא היא צעד בכיוון הנכון.