גישה מהירה:

עבור ישירות לתוכן (Alt 1) עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

שינוי האקלים באזור הים התיכון
הקרב האחרון של אלכסנדריה הגדולה

אמנים מאזור הים התיכון ומאזורים נוספים יוצרים בשיתוף פעולה עם מדענים מפות אינטראקטיביות, אשר מציגות את הנכסים התרבותיים של המים.
אמנים מאזור הים התיכון ומאזורים נוספים יוצרים בשיתוף פעולה עם מדענים מפות אינטראקטיביות, אשר מציגות את הנכסים התרבותיים של המים. | Illustration (Detail) © Goethe-Institut Alexandria/ Mai Koraiem

שינוי האקלים לא מגלה רחמים גם כלפי מקומות שבעבר היו מפוארים ורבי עוצמה. כיצד הוא משפיע כיום על העיר אלכסנדריה, אלפיים שנה לאחר שהוקמה כיצירתו הגדולה של אלכסנדר מוקדון? במסגרת סדרת ראיונות ניסינו לענות על שאלה זו. 
 

מאת Salma Sabek

למידה על העבר שלנו יכולה ללמד אותנו רבות על עתידנו, כך סבור זיאד מורסי, מרצה אורח, חוקר וארכיאולוג במרכז לארכיאולוגיה ימית באלכסנדריה. זיאד הקדיש את חייו לחשיפת ההיסטוריה הארוכה של שינוי האקלים בעיר הגדולה אלכסנדריה. לצד אינספור אסונות טבע, גם שינוי האקלים השפיע על נופה של העיר ועל כל קו החוף שלה. סדרה של רעידות אדמה וגלי צונאמי הרסניים זעזעו פעם אחר פעם את הבסיס הסלעי של העיר, ובסופו של דבר הובילו לקריסת המגדלור המפורסם שלה במאה ה-14.
 
כאשר המים נסוגו מאות שנים לאחר מכן, התגלו שרידי המגדלור, וכך גם מה שנותר מאלכסנדריה העתיקה מתחת לעשרה מטרים של מים. למרות העניין העמוק והעיסוק של זיאד בהיבטים הארכיאולוגיים וההיסטוריים, חשוב לו יותר להתמקד בהשפעה ההרסנית המובהקת שיש לשינוי האקלים על המערכת האקולוגית הימית, ובסופו של דבר על סביבת המחייה של האוכלוסייה המקומית.

המצב הורע עוד יותר כאשר ממשלת מצרים החליטה לאחרונה לבנות נמל במקום שבו שכן האגם הפורה האחרון של אלכסנדריה. האגם נוצר לפני יותר ממאה שנים, בסמוך לשכונת "אל-מקס", ובניית הנמל תחתיו צפויה להוביל להעתקת מגוריה של אוכלוסיית התושבים המקומית אשר מתקיימת ממקורות האגם, ולמחיקה מוחלטת של אותו חלק מהעיר שנקרא בעבר "ונציה של אלכסנדריה".

הרס המערכת האקולוגית

אחד האנשים אשר מושפעים באופן הרב ביותר מהשינויים הללו ומהחלטותיה של הממשלה בנוגע אליהם הוא נאסר זידאן, דייג מהעיר עג'מי שבמחוז אלכסנדריה, שמשפחתו התגוררה במשך יותר ממאה שנה באי Keneseyya.
זידאן ירש את מקצועו מאביו ומסבו, אך איכות החיים שלו די שונה מזו של אבות אבותיו. בשנים האחרונות נפגעו שתי התעלות העיקריות באלכסנדריה מזיהום בלתי הפיך, כתוצאה מזבל ומפסולת שמקורה במפעלים, אשר זרמו לבסוף אל הים הפתוח. זידאן מאשים גם את נמל אלכסנדריה, אשר הייצוא שמתבצע דרכו של תוצרי פלדה גולמית תרם במידה רבה להיעלמותם של כמה מיני אצות.
דבר זה הוביל גם לשיבושים בנתיבי הנדידה של הציפורים המקומיות, משום שאלה כבר לא עפות אל העיר כדי לאכול את האצות. השיבוש הזה במערכת האקולוגית של זידאן אינו מוטל בספק. סביבת המחייה של זידאן ושל כל הדייגים בעיר נמצאת בסכנת הכחדה, משום שכמות הדגים בים פחתה דרמטית בשל הזיהום, הדייג התעשייתי וגורמים סביבתיים נוספים. 
זידאן מסביר כי במהלך שנה אחת הוא מסוגל לדוג בממוצע רק במשך חמישים עד שישים יום, בשל ריבוי הסערות, דבר שהינו תולדה נוספת של שינוי האקלים. מים נקיים, המהווים מצרך נדיר, נמצאים רק ברשותם של אתרי הנופש והרחצה הפרטיים, אשר כמובן אינם מאפשרים גישה חופשית לציבור הרחב.  

אמנות מעצים שנסחפים במים


עם זאת, תושבי אלכסנדריה ידועים בכושר העמידה שלהם, ביכולת ההסתגלות שלהם ובקשר שלהם עם הטבע. אחד מהאנשים הללו הוא ד"ר שהיר מגדי, מנתח אורתופדי אשר מחזיק בבעלותו עסק לחפצים מעץ. האהבה של ד"ר שהיר לעץ החלה בילדותו, אך הדבר המעניין ביותר בנוגע לעסק שלו, הוא ששהיר משתמש בעץ שמקורו בשברי ספינות טרופות, שאותו הוא מוצא בים. את העץ הזה הוא הופך ליצירות אמנות יפהפיות ושימושיות.

המאבק נגד הפלסטיק בחוף של אלכסנדריה

אחד השינויים המרכזיים ביותר שעברה העיר בעשורים האחרונים הוא הכמויות האדירות של פסולת פלסטיק אשר נשטפת אל חופיה מדי יום. מי שנאבקת בבעיה החמורה של זיהום הפלסטיק היא מנאר רמדאן, מייסדת שותפה של Banalastic Egypt. Banlastic היא יוזמה סביבתית שהוקמה ב-2018 על ידי שלושה מייסדים מאלכסנדריה, במטרה להביא לאיסור על שימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים במצרים.  
למרות שמנאר מגלה אופטימיות, ברור שהיעד של היוזמה כמעט בלתי ניתן להשגה. היוזמה החלה לפעול בקנה מידה קטן, על ידי ארגון פעילויות ואירועים קהילתיים שנועדו קודם כול להביא להגברת המודעוּת, כגון סדנאות, מרתונים ירוקים ומבצעי ניקיון של החופים. הצעד המעשי הבא יהיה ליצור חלופות למוצרי הפלסטיק שאת השימוש בהם הם קוראים לאסור. המשימה המפרכת והחשובה ביותר שלהם תהיה ליצור קשרים עם מקבלי ההחלטות הפוליטיים ולמצוא דרכים חלופיות שהמגזר הפרטי יוכל לאמץ, כדי לממש את היעדים הסביבתיים של היוזמה.
מנאר ממשיכה להילחם בלהט למען המטרה, והיא טוענת כי השיח בנושא הסביבה והשימוש בפלסטיק איננו בגדר מותרות, משום שאין חלופה אחרת עבור העתיד של עירה. יותר ויותר צעירים תושבי אלכסנדריה לוקחים חלק פעיל במאבק נגד שינוי האקלים שמכרסם באיטיות בעירם האהובה. עם זאת, ללא מחויבות מלאה של ממשלתם להסיג לאחור את השפעות הזמן ומעשי האדם, העיר שפעם הייתה רבת הוד ועוצמה עלולה להפוך לבית הקברות של יופיה.