רגע של שפה - הטור הלשוני
שקול היטב את מילותיך
כשהרנן דה קארו משוחח עם חבריו בגרמניה הוא נוטה להגזים מפעם לפעם. בני שיחו נראים מופתעים בד"כ. זוהי סיבה טובה להרהר על האופנים השונים שבהם אנשים מתקשרים אלה עם אלה בשפות שונות - לעיתים יש להתייחס לנאמר בערבון מוגבל.
מאת הרנן דה קארו
זה קורה לא מעט בחיי: אני מספר משהו לידידה או לידיד בגרמניה אך מכיוון שאיני יודע איך עוד מספרים משהו, אני נוטה קצת להגזים. למשל: "הקונצרט היה מלא באופן בלתי ייאמן" אני מדווח "היו שם לפחות שלוש מאות איש!". בן השיח שלי מגיב באופן סקפטי: "לא ייתכן. באולם יש מקום למקסימום 80 איש". או שאני אומר: "לא חוויתי קיץ חם חם כל כך כמו ברומא בשנה שעברה. אני נשבע לך - יום אחד היו 60 מעלות בצל!" "60 מעלות? אני בספק. ברומא גם בימים החמים ביותר הטמפרטורה אינה עולה על 45 מעלות!" עונה לי ידידי ביובש. ואני משיב (לאחר שאני אומר לעצמי: "אלוהים אדירים, אני יודע את זה כמובן."): "הגזמתי כמובן" ואני זוכה לא פעם למבט מבולבל מצד ידידיי.
להבין לעומת להיות מובן
מה קרה פה? ראשית: בשיחות רבות שאני מקיים לא נראה לי חשוב במיוחד להיות מובן תמיד באופן מילולי. אני סבור כי תקשורת לשונית היא קשר מיוחד בין אנשים. הגזמה או דיבור אירוני אינם אלמנט מפריע. נהפוך הוא: מדובר במשהו חיובי, בסימן לקרבה. הערך של הבנה הדדית בין אנשים אינו טמון בכך שהאדם השני מבין מיד או יודע מלכתחילה שאני נוקט לשון הגזמה. עם זאת עבור רבים מידידיי הגרמנים תקשורת היא בראש ובראשונה עניין של בהירות וחד משמעיות. להבין זה את זה משמעו להיות מובן על ידי האחר ומעין הסכמה מרומזת לומר דברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים ככל האפשר על מנת להימנע מאי הבנה.חבר טוב ממינכן ששוחחתי איתו על הנושא ושנאלצתי להסביר לו לעתים תכופות שנקטתי לשון הגזמה שאל אותי את השאלה המובנת הבאה: "אבל למה, כשאתה רוצה להסביר משהו, אתה אומר את הדברים אחרת ממה שהם?" ואני השבתי לו: "למה לא?"
ידידים רבים שלי שהגיעו לגרמניה מארצות אחרות או שנחשפו לשפות אחרות בילדותם מספרים על התנסויות דומות. יש להניח, אם כן, שמדובר פה בתופעה סוציו לשונית רחבת היקף. כיצד ניתן להסבירה?
שפות מטביעות חותמן על אנשים
אין לי מושג! מאחר שבסופו של דבר מדובר באינספור דוברים ובהתנהגות הלשונית האינדיבידואלית שלהם הרי שבהכרח כל הסבר יהיה בלתי מספק שכן הוא יצטרך להתבסס על הכללה - כלומר הגזמה. אולם מכיוון שמאחורי כל הגזמה מסתתרת אמת (או לפחות חצי אמת), אנו יכולים לנחש באופן כללי.הבישוף איזידורוס מסביליה כתב במאה השישית: „Ex linguis gentes, non ex gentibus linguae exortae sunt“ - כלומר "העמים נוצרו מתוך השפות, לא השפות מתוך העמים". נשאלת כמובן השאלה אם יש בכלל עמים "אחידים" או שמדובר בהכללה גסה. ובלי שום קשר לכך: אם שפות יוצרות אנשים, אם אנו בעצם עומדים לשירות השפה שלנו ולא להפך ייתכן באמת שמכיוון שהשפה הגרמנית מאפשרת דיוק ומוחשיות מסוימת (הטור הראשון שלי "מילים המפיחות רוח חיים בשפה" „Die Belebung der Realität“ מביא כמה דוגמות לכך) היא דורשת זאת גם מדוברי השפה? ובמילים אחרות: אם ניתן לומר זאת באופן מדויק, יש לעשות זאת!
דו-משמעות
או שמא ההפך הוא הנכון? בארצות או במרחבי שפה שבהם מסיבות היסטוריות או פוליטיות היה חשוב וחיוני להבהיר מה אדם חושב ומהי עמדתו, כמו בגרמניה, הדרישה לבהירות מטביעה את חותמה על אופן התקשורת עד ימינו אנו. ובמקומות שבהם מסיבות מורכבות לא פחות לא נדרש דיוק אלא דווקא "דרך מתוחכמת" לבטא את הדברים כך שיוכלו להיות מובנים גם בדרך אחרת - שם נראה דו-משמעות, הומור או משחק עם השפה. מי יודע? האמת שוכנת איפשהו בין שתי הגישות - בתחום הרעיונות, המקום שבו על פי האמרה הגרמנית איך צורך "לשקול היטב את מילותיך". אגב, קיומה של אמרה זו הוא הוכחה ברורה וחותכת לכך שזה בדיוק מה שאנשים עושים לעיתים תכופות.רגע של שפה - הטור הלשוני
אנו מקדישים את הטור החודשי שלנו "רגע של שפה" לענייני שפה כתופעה תרבותית וחברתית. כיצד מתפתחת השפה, מהי הגישה של הסופרים והסופרות ללשון שהם משתמשים בה, כיצד היא מעצבת את החברה? כותבי טורים שונים, אנשים שיש להם זיקה מקצועית או אחרת לשפה, יכתבו על נושא הקרוב לליבם בשש מהדורות עוקבות.