רגע של שפה - הטור הלשוני
שמות עצם

מהי הסכנה הייחודית הטמונה בשמות עצם? הם עלולים להוליך אותנו שולל שכן הם משקפים מציאות שייתכן שהיא בעצם שונה לחלוטין. באופן זה הם עלולים להסב נזק רב. 

מאת שרון דודואה אוטו

ישנם שמות עצם רבים המתארים את פעולת ההתבוננות  - a glance, a glimpse, a peep מבט חטוף, הצצה  - אולם אין כל שם עצם המתאר את פעולת ההאזנה. לרוב מחשבתנו הראשונה אינה נתונה לקול. אולם לי יש נקודת מבט שונה על העולם. אני יכול ליצור נופי צלילים שיש להם השפעה על אנשים, אך הם אינם מודעים לכך. זה סוג של תכסיס. (וולטר מרץ')

הסלידה שלי משמות עצם עזה ככל הנראה כמו החיבה שלי לפעלים. אין זה מפתיע. פעלים מאפשרים תנועה, תהליכים ושינוי ואילו שמות עצם מעמידים פנים שהם מתארים מצב שקיים רק לכאורה. כשאני אומרת למשל "ספל" אני חושבת על ספל קרמיקה בינונית עם ידית ומישהו אחר לעומת זאת עשוי לדמיין כוס זכוכית ללא ידית שיש בה שבר ואדם נוסף ידמיין כוס ראשונה לילדים עם ידיות.

גם אם פרידריך ניטשה לא התייחס ישירות לשמות עצם הוא ניסח את המחשבה הזאת בדיוק במאמרו "על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי". הוא כתב: "אנו מדברים על "נחש". הכינוי אינו מתייחס לדבר פרט ל(תנועת) הפיתול ולכן הוא יכול היה להתאים גם לתולעת. איזה סיווג שרירותי, איזו העדפה חד צדדית לטובת תכונה כזו או אחרת של הדבר!". נראה לי שהוא צודק לחלוטין.

שמות עצם עלולים לסלף את ההבנה שלנו

באותו מאמר קבע ניטשה כי "בכל הקשור למילים (...) אף פעם לא מדובר באמת". איני בטוחה אם אני יכולה להרחיק לכת עד כדי כך. יהיה זה דומה לאמירה "משפט זה הוא שקר". אם אמירה זו היא נכונה הרי שהיא אינה נכונה. מילים חייבות להכיל בתוכן לפחות גרעין של אמת כדי שנוכל לתקשר אלה עם אלה. בכל מקרה אני מסכימה שלעיתים קרובות שפה היא פחות חד משמעית ממה שנדמה לנו. ולשמות עצם יש חלק גדול בכך. ניטשה כתב בהקשר זה: "נדמה לנו שאנו יודעים משהו על הדברים כשאנו מדברים על עצים, צבעים, שלג ופרחים, אולם יש לנו רק מטפורות של אותם דברים, שאינן תואמות כלל וכלל את המהות המקורית."  

שמות עצם לא רק אינם תואמים את המהות המקורית. הם עלולים אף לסלף לחלוטין את ההבנה שלנו. הציטוט שהובא בפתיחה יכול להעיד עד כמה היעדר שמות עצם יכול להשפיע על התפיסה שלנו. אני מדמיינת כיצד שמות עצם מסוימים המתארים הקשבה יכולים להשפיע על האופן שבו אני מתעלמת מרכילות, מנסה להתעלם ממעשה האהבה של השכנים או שרה שיר אהוב. קיומם של שמות עצם עלול אף להיות מזיק. בואו נסתכל יחדיו על המילה הגרמנית  “Häuptling” (צ'יף). פרופסור סוזאן אנדט סבורה כי “Häuptling” הייתה אחת ממילים רבות שהיו בשימוש בהקשר הקולוניאלי במטרה ברורה להפחית בערכם של מנהיגים פוליטיים אפריקאים. יתר על כן יש למילה קונוטציה זכרית וכך היא תרמה למחיקת דמויות של מנהיגות פוליטיות. 

מעולם אין משתמשים במילה "צ'יף" בהקשר של ראשי מדינות מהעולם המערבי. שימוש במילה זו אף מעורר את הרושם שקיים הבדל מהותי בין מנהיגים אפריקאים לאירופאים. הביטוי נבחר במכוון. האם אפשר היה להצדיק בקלות כה רבה את שעבודם של מנהיגים אפריקאים אילו הם היו ידועים כמלכים ומלכות, דוכסים ודוכסיות, ראשי ממשלה ונשיאים? ודאי שלא.

דה הומניזציה

נראה שלא הספיק רק להשפיל את החברות האפריקאיות. המטרה הסופית הייתה דה הומניזציה. פרנץ פנון כתב בספרו "מקוללים עלי אדמות" בשנת 1961: "כשהשליט הקולוניאלי מבקש לתאר את הילידים במנוחים מדויקים הוא מתייחס תמיד לעולם בעלי החיים." מילים כמו “bastard” (ממזר) או “mulatto” (מולאט) מקורן בעולם מושגים שבו נהגו לתאר את ממלכת בעלי החיים וכעת נועד לשמש כינוי לצאצאים שנולדו לאנשים שחורים ולבנים.
 
אפילו כשמדברים על אדם כלשהו ועל הישגיו - גם אם זה נעשה באופן חיובי - שמות עצם עלולים להטעות. אני למשל מעריצה גדולה של ברטולד ברכט. אולם בבואי לדבר על יצירתו ברור לי כי כשאני מתרכזת רק בו אני ממעיטה בערכם של כל האנשים ובמיוחד הנשים שהוא עבד איתם (ובעצם גם "גנב" מהם). 
 
לכן אני מבקשת להתייחס לשמות עצם רק כניסיון התקרבות או כסיכום, אולי כ"שומרי מקום" המרמזים על קיומם של דברים כפי שאנו מניחים שהם או כפי שהם יכולים להיות או אפילו איך שהם צריכים להיות אך לא איך שהם באמת.