רגע של שפה - הטור הלשוני
סוגיית השפות האירופית והשימוש בשפה הגרמנית באיחוד האירופי

במאמרו האחרון במדור "רגע של שפה" הנינג לובין בוחן את השימוש בשפה הגרמנית במוסדות האיחוד האירופי. מהו ההבדל בין שפה רשמית לשפת עבודה? איזו שפה מיצבה את עצמה כלינגואה פרנקה של אירופה? בעל הטור שלנו יודע את התשובות.

מאת הנינג לובין

האיחוד האירופי הוא בבל המודרנית עם 24 השפות הרשמיות שבו. המעמד והשימוש בשפות אלו מוסדר בידי תקנות העבודה של האיחוד האירופי. באופן עקרוני יש לערוך מסמכים רשמיים ב-24 שפות אלו. כל אזרחית ואזרח באיחוד האירופי רשאים לפנות למוסדות האיחוד באחת מהשפות הללו ולקבל מענה באותה שפה. מהו מצבן של הגרמנית והאנגלית באיחוד?

שפות רשמיות ושפות עבודה

על פי תקנות האיחוד האירופי תמשיך השפה האנגלית להיות שפה רשמית באיחוד גם לאחר הברקזיט. אירלנד ומלטה - שתי המדינות היחידות באיחוד שמשתמשות באנגלית כשפה רשמית - הכריזו על אירית ומלטזית כשפותיהן הרשמיות עם הצטרפותן לאיחוד. אולם הדבר היה לאחר שאנגלית כבר הוכרה כאחת השפות הרשמיות כשהצטרפה אנגליה לאיחוד בשנת 1973. לאחר הברקזיט לא חל שינוי בעניין.

עם זאת שפה "רשמית" אינה שפת עבודה או שפה "פרוצדורלית". רק שלוש מבין השפות הרשמיות הן בעצם שפות העבודה של מוסדות האיחוד האירופי: אנגלית, צרפתית וגרמנית. הליכים בבית המשפט האירופי יכולים להתנהל בכל אחת מהשפות הרשמיות של האיחוד, אולם השפה הצרפתית היא שפת העבודה הרשמית. בבנק המרכזי האירופי שפת העבודה היא אנגלית. גם בנציבות האירופית ובפרלמנט האירופי משתמשים לרוב בשפה האנגלית כשפת העבודה על חשבון שפות העבודה האחרות צרפתית וגרמנית. גרמנית אינה שפת העבודה הרשמית או היחידה באף מוסד אירופי.  

בשנים האחרונות נמתחת ביקורת על מצב העניינים הזה ונשמעת הדרישה לחזק את הגרמנית כשפת עבודה במוסדות האיחוד. מפלגות בגרמניה דורשות תדיר שוויון לגרמנית. כמה פרשנים אף מרחיקים לכת וטוענים כי יש לשים קץ ל"קולוניאליזם הלשוני" של האיחוד האירופי. האמת היא שבמשך שנים רבות לא נקטה גרמניה מדיניות שפה ברורה במטרה לקדם את השפה הגרמנית. גרמנית לא הייתה תחילה אפילו אחת משפות העבודה הרשמיות בשלב של המוסדות הזמניים של האיחוד האירופי.   

הפתרון: רב לשוניות

גם אם המונח "קולוניאליזם לשוני" מוגזם משהו יש כמה סיבות טובות לחזק את השפה הגרמנית במוסדות האיחוד. גרמנית היא שפתם הראשונה של כ-20% מאזרחי האיחוד האירופי. בנוסף ישנם מיליונים רבים שמדברים גרמנית כשפה זרה. כמו כן גרמניה היא המדינה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי והתורמת הגדולה ביותר לתקציב האיחוד האירופי.  

אולם כל זה כמעט שאינו ממלא תפקיד בעבודתם המעשית של מוסדות האיחוד כשמדובר בתקשורת פשוטה וישירה. אפילו אם כמעט רק אחוז אחד מאזרחי האיחוד האירופי דובר אנגלית כשפת אם (בעידן שלאחר הברקזיט) אנגלית נותרה השפה הזרה הנפוצה ביותר ותמשיך כנראה להיות בשימוש כ"מכנה המשותף הנמוך ביותר" בהיבט הלשוני גם ללא חברותה של בריטניה באיחוד. 

הפתרון היחיד לסוגיית השפה באיחוד האירופי הוא רב לשוניות. מאז ומעולם התמודדו אנשים עם רב לשוניות: שליטה בשפה המקומית ובלינגואה פרנקה למטרות תקשורת בהקשר רחב יותר. רבים דוברים שפה נוספת - שפת המוצא.  
אנו רשאים בהחלט לקדם את השפה הגרמנית, שפתם של יותר מ -90 מיליון איש במדינות דוברות הגרמנית באיחוד האירופי, ולעשות זאת מתוך ביטחון עצמי. מדובר בדרישה לגיטימית אך בה בעת גם בהכרה הבוטחת בעצמה ב"חלוקת עבודה" עם אנגלית אירופאית כלינגואה פרנקה שכבר התבססה במידה רבה.

לינגואה פרנקה אינה שפת מדינה

השימוש בלינגואה פרנקה לבדה לא הוביל מעולם להיעלמותן של שפות האם האזוריות. שפות שהתפתחו ללינגואה פרנקה דוגמת לטינית בימי הביניים ואנגלית כיום נחשפות לכוחות שמנתקים אותן בהדרגה ומרחיקים אותן משאר דוברי השפה כשפת אם. הבעיה של האנגלית כלינגואה פרנקה אינה דומה לגרמנית: אין חשש שהשפה הגרמנית תיכחד. דוברי אנגלית כשפת אם חשים כי ”לוקחים” מהם את שפתם. בסופו של דבר כל לינגואה פרנקה אמיתית מתנתקת לחלוטין מהשפה המקורית ויש לה מאפיינים חדשים.

בעבר לעתים קרובות הביעו התנגדות לקביעת האנגלית כלינגואה פרנקה של אירופה שכן המשמעות הייתה ש 65 מיליון בריטים לא יצטרכו לרכוש את הלינגואה פרנקה ובכך יהיה להם יתרון בלתי מוצדק. התנגדות זו אינה בתוקף עוד משנת 2020. יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי הושלמה רשמית וכעת רק חלק קטן מהאנשים שאנגלית היא שפת אימם נותר בגבולות האיחוד. שלא כמו בתקופת החברות של בריטניה שיעור זה אינו מספיק לדומיננטיות לשונית בגופים ובוועדות של האיחוד, כך שהתנאים לשימוש הוגן באנגלית האירופית כלינגואה פרנקה באיחוד האירופי מתקיימים לראשונה.