יום האישה הבינלאומי
אגדה על שוויון
נשים הן צעירות ורזות. נשים מדברות על הזוגיות שלהן או על גברים באופן כללי. סטריאוטיפ שלא קיים עוד? לנה מאורר מבקשת להפנות את הזרקור לאפליית נשים בתעשיית הקולנוע לרגל יום האישה הבינלאומי.
מאת לנה מאורר
הקול מתחזק מעט. האור שהיה בהיר במהלך הפרסומת מתעמעם אט אט. כתוביות הפתיחה של הסרט מופיעות בליווי מוזיקה רועשת. במהלך השעתיים הקרובות מתנתקים לרגע מהעולם שבחוץ. שוכחים לרגע מחיי היום יום וצוללים אל עולם בדיוני שגורם לנו לצחוק, לבכות ולהרהר. הצופים בקולנוע אולי מדמיינים כך את עולם הקולנוע, אולם מבנים חברתיים אינם פוסחים גם על עולם זה. וכך ניכרות צורות של אפליה בסרט על המסך, שבעצם "רק" מבטיח בידור. העובדה שהאישה המוצגת בסרט היא לבנה, צעירה ורזה ומדברת בעיקר על גברים, היא בוודאי לא מקרה בודד, אלא מייצגת מערכת מסוימת.
נשים מול המצלמה
על פי מחקר שערכה אוניברסיטת רוסטוק בשנת 2021, התפקידים הראשיים בסרטים גרמניים חולקו באופן שווה למדי בשנים 2017 עד 2020. על פי המחקר עדיין מלהקים נשים צעירות ורזות כגיבורות קולנוע. החל מגיל 50 השוויון בין המינים נחלש במהירות. נשים בנות 50 ומעלה ממלאות את התפקידים הראשיים רק בשלושים אחוז מהמקרים. לפי המחקר לא היו כלל שחקניות שסבלו מעודף משקל. לעומת זאת רבע מהנשים נתפסו כרזות (מאוד) - יותר מפי שניים מעמיתיהן הגברים.כשזה מגיע לשחקנים עם רקע הגירה, הקולנוע הגרמני אינו משקף אפילו את ההתפלגות הריאלית של האוכלוסייה. בזמן איסוף הנתונים למחקר היו כרבע מהאנשים שחיו בגרמניה בעלי רקע הגירה לעומת 15% מהגיבורים בסרטי הקולנוע שהם בעלי רקע הגירה. נוסף על כך, במדגם שנבדק גילמו רק שני אנשים מתוך 851 תפקידים ראשיים שניתן להגדיר אותם כמגוונים.
העניין כולו לא נותר ללא השלכות. ברור שמה שאנשים רואים ותופסים מעצב את תפיסת עולמם. לפיכך מחסור בדימויים מגוונים של נשים מוביל בהכרח לפערים. "את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות", אמרה פעילת זכויות האדם האפרו-אמריקאית מריאן רייט אדלמן. משמעות דבריה היא: "מה שאת לא יכולה לראות, את לא יכולה לדמיין להיות."
בשנת 2019 בחן הארגון למען זכויות הילדים "Plan International" באיזה אופן הצגת הנשים במדיה משפיעה על הדימוי העצמי ועל השאיפות שלהן. יותר מ-10,000 נערות ונשים צעירות מרחבי העולם אמרו בסקר שהן מושפעות ממה שהן רואות על המסך. לדבריהן השחקניות גילמו בעיקר תפקידים מסורתיים: אחראיות על משק הבית או מאהבות פוטנציאליות. הנשים שהיוו מודל לחיקוי תוארו כנשים יפות, רזות ודאגניות.
נשים מאחורי המצלמה
ייתכן שנשים מגלמות לעיתים קרובות תפקידים מסורתיים מכיוון שבעיקר גברים הם אלה העומדים מאחורי המצלמה. לפי מחקר של אוניברסיטת רוסטוק, כשנשים ביימו סרטים שחקניות לא דיברו רק על מערכות היחסים שלהן. כמו כן יותר נשים נראו על המסך כשנשים היו בעמדות מפתח יצירתיות, למשל כשהן כתבו תסריט או הפיקו סרט.יש לציין שבצוותי ההפקה של הסרטים הגרמנים שנבדקו היו בעיקר גברים. הנתונים מעידים על כך: נשים או צוותים של נשים ביימו רק רבע מהסרטים (2% צוותים מעורבים, 73% גברים או צוותים של גברים), נשים הפיקו רק 13% מהסרטים (34% צוותים מעורבים, 53% גברים או צוותים של גברים). גם בתחום של תסריטאות וצילום נמצא בעיקר גברים. זה נתון מפתיע למדי: למרות שמספר הנשים והגברים המסיימים הכשרה בתחומים השונים בתעשיית הקולנוע דומה, לא רואים כמעט נשים העובדות בתחום. לעומת זאת גברים עובדים בתחומים השונים באופן לא פרופורציונלי.
אגדה על שוויון
"היה הייתה אישה. היא הייתה צעירה ורזה וחיפשה אהבה אמיתית. וכך החל הסיפור שלה..." אם ירשו לה לגלם את התפקיד הראשי בסיפור. החל משנת 1957 יש בגרמניה שוויון בין נשים לגברים על הנייר, אולם ברור כי השוויון עדיין לא מיושם הלכה למעשה. על כך מעידות למשל יוזמות כמו Pro Quote Film, שפועלת למען שוויון מגדרי בסצנת הקולנוע הגרמנית החל משנת 2014. בנוסף ישנן יוזמות רבות אחרות שפועלות למען מטרות פמיניסטיות כל שנה ב-8 במרץ, יום האישה הבינלאומי.אחד המחקרים האחרונים שהוצגו בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ברלין השנה מגיע למסקנה שאם לא יחול שינוי, הרי שרק בשנת 2041 יהיה שוויון מגדרי בתפקידים יצירתיים חשובים בתעשיית הקולנוע הגרמנית. נותר רק לקוות שהמשפט האחרון באגדות, "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", מתייחס לגיוון ולשונות ולא לסטטוס קוו.