לרגל יום השואה הבינלאומי
אנטישמיות והמלחמה בה בכדורגל הגרמני
Foto: Christoph Kessel © Goethe-Institut Israel
בשלושים השנים האחרונות נעשתה התקדמות רבה במלחמה באנטישמיות באיצטדיוני הכדורגל בגרמניה. למרות זאת, התופעה עדיין לא נעלמה. מיוחד עבור מכון גתה ישראל לרגל יום השואה הבינלאומי: היוזמות שנלחמות באנטישמיות בבונדסליגה ובליגות הנמוכות בגרמניה.
מאת פליקס טמסוט
שבת בערב, תשעה במרץ 2018. השטאדיון אם אוירופה-קרייזל במיינץ מואר, אוהדים ממלאים את היציעים. שאלקה מגיעה לאזור הריין-הסן למשחק מול 1. FSV מיינץ המקומית. לכאורה, עוד משחק בלוח הזמנים הצפוף של הבונדסליגה.
אבל בשביל קבוצות האולטראס של מיינץ, זה היה הכל חוץ מ'עוד משחק'. במרכז בלוק Q, שם עמדו קבוצות האולטראס של מיינץ, הונפה כרזה שנשאה את תמונתו של אויגן סלומון, הנשיא הראשון של המועדון, כשבקדמת היציע נתלה באנר עם המילים: "יום הולדת 130 לאויגן סלומון. חלק ממיינץ 05 לתמיד!". במהלך המשחק הונף באנר נוסף, בו נכתב: "איש משפחה, הנשיא הראשון שלנו, מחלוצי המועדון. אויגן סלומון: שם שמייצג דור שנרדף ונרצח. הגיע הזמן לחקור את ההיסטוריה היהודית של המועדון לעומק!"
סלומון, ממקימי מיינץ 05, היה יהודי. הוא נזרק מהמועדון בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון ונרצח באושוויץ ב-1942.
האולטראס של מיינץ לא לבד. ברחבי גרמניה, מועדוני כדורגל, קבוצות אולטראס ואנשי מקצוע אחרים שמו לעצמם למטרה להנציח את זכר השואה ולהעלות מודעות למלחמה באנטישמיות בגרמניה של היום, באיצטדיוני הכדורגל בפרט ובחברה הגרמנית בכלל.
ויש במה להילחם. על פי המשטרה הגרמנית, מספר העבירות על רקע אנטישמי הגיע ל-2,351 בשנת 2020, המספר הגבוה ביותר מאז התחיל התיעוד בשנת 2001, מתוכן 57 עבירות שמערבות אלימות פיזית.
האנטישמיות בחברה הגרמנית באה לידי ביטוי, בין היתר, גם בכדורגל. מספר תקריות דווחו בשנים האחרונות בליגות הנמוכות בגרמניה, בהן נעשה שימוש במילה "יהודי" כקללה או עלבון, או בשואה וזכרה כנגד אוהדי קבוצה יריבה. במקרה אחד מ-2017, שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, שרו אוהדי אנרגי קוטבוס מהליגה הרביעית על אוהדי באבלסברג 03 - יריבתם הגדולה ממדינת המחוז ברנדנבורג - שהם "כינים, צוענים ויהודים." בנוסף, השתמשו אוהדי קוטבוס במשפט הנאצי "העבודה משחררת" כנגד היריבה מבאבלסברג, שאוהדיה ידועים בדעותיהם הפוליטיות המשויכות לשמאל.
למרות קיומן של תקריות אנטישמיות בכדורגל הגרמני גם בהווה, נעשתה התקדמות רבה בשלושים השנים האחרונות בנושא. על מנת להבין עד כמה גדולה ההתקדמות הזו, צריך לחזור אחורה לשנות השבעים והשמונים.
לחזור אחורה לשנות השבעים והשמונים
בשנים הללו, הגורמים הדומיננטיים ביותר ביציעי הכדורגל בגרמניה היו החוליגנים, אוהדי כדורגל שבמרכז פעילותם היה שימוש באלימות כלפי אוהדי קבוצות יריבות. חלקים גדולים מקבוצות החוליגנים של אז היו משויכים באופן זה או אחר לימין הקיצוני, לעתים אף הניאו-נאצי. מוכרת מכולן הייתה קבוצת החוליגנים של אוהדי בורוסיה דורטמונד, הבורוסן פרונט, שחבריה השתמשו לא אחת בסממנים ושירים אנטישמיים נאציים כחלק מהרפרטואר של הקבוצה. בסרט דוקומנטרי שצולם על הקבוצה בשנות השמונים, נראים שניים מחברי הבורוסן פרונט עומדים ברקע דגל צהוב-שחור, צבעי בורוסיה דורטמונד, כשעליו מגוון סמלים וסיסמאות מתקופת גרמניה הנאצית. כשנשאלו על פשר הסמלים, ענה אחד מהם: "אנחנו מזדהים עם הנאצים כי הנאצים היו כוח משמעותי, בדיוק כמו שאנחנו רוצים להיות." המועדונים, מצידם, התנערו מהבעיה וטענו שהשתייכות לימין קיצוני היא עניין חברתי שכדורגל לבדו לא יוכל לפתור.השינוי ביציעים הגיע בסוף שנות השמונים, הודות לשתי סיבות עיקריות. האחת היא עליית גורם חדש ביציעים בגרמניה: האולטראס. אחד העקרונות המובילים בפרשנות הגרמנית לתת-תרבות האולטראס, שהביאו אוהדים צעירים מאיטליה, הייתה הגדלת והנגשת היציעים לכל מי שרוצה בכך. קרי, לאוהד בדרך כלל פחות משנה מי אתה, מה דתך ומאיפה אתה, כל עוד אתה חולק איתו את האהבה לקבוצה והרצון להשקיע מזמנך ומשאביך כדי לעודד ולקדם אותה. זוהי גישה העומדת בסתירה מוחלטת לקשר בין החוליגנים, המבוגרים יותר, ולימין הקיצוני, קשר שגזענות ואנטישמיות עומדות במרכז האידיאולוגי שלו.
בנוסף, ניתן לציין את הקמתם של הפאן פרויקטים, סוג מיוחד של עבודה סוציאלית-פדגוגית שפותח בגרמניה שמתמקד בגברים צעירים, שעודדו את אוהדי הכדורגל להתארגן ולהשמיע את קולם בסוגיות שונות, מזכויות אוהדים ועד אפלייה ונטיות פוליטיות ימניות ביציעים. חלק מעבודתם של העובדים הסוציאליים בפאן פרויקט הוא הקניית ערכים דמוקרטיים והעלאת מודעות לסוגיות סוציו-פוליטיות שונות בעירם ובאזורם של המועדונים. הפאן פרויקטים נהנים מאמון גדול בקרב אוהדי הכדורגל בגרמניה הודות לעובדה שהם אינם כפופים למרותם של המועדונים או של החוק, אלא על מנת לייצג את האינטרסים של האוהד ולהיות שם עבורו ועבורו בלבד.
פעילות אנטי גזענית
כשלושים שנה מאוחר יותר, איצטדיוני הבונדסליגה ידועים ככר פורה לפעילות אנטי גזענית. אחת היוזמות המובילות בנושא Nie Wieder, לעולם לא עוד, ששמה לעצמה למטרה להשתמש בכדורגל על מנת לשמר את זיכרון השואה בחברה הגרמנית. שיא פעילותה של היוזמה מגיע בכל שנה בסוף השבוע שבסמיכות ל-27 בינואר, יום השואה הבינלאומי, בו שחקני הבונדסליגה מחזיקים את דגלי היוזמה, כשהמוטיב העיקרי של יום הזיכרון משתנה משנה לשנה. ביוזמה חברות וחברים אוהדים, עיתונאים, סופרים ואחרים.
יוזמה נוספת היא "אוהדי כדורגל נגד אנטישמיות". היוזמה, שהוקמה ב-2013 על ידי אחת מקבוצות האולטראס של ורדר ברמן, שמה לה למטרה להעלות את המודעות לאנטישמיות ביציעי הכדורגל בגרמניה. מטרה נוספת היא יצירת רשת של אוהדות ואוהדים שמעוניינים להפוך לפעילים במלחמה באנטישמיות בעירם ובאיצטדיונם. כחלק מפעילותם, "אוהדי כדורגל נגד אנטישמיות" ארגנו מספר רב של הרצאות ופעילויות שונות להעלאת המודעות לנטיות אנטישמיות בחברה הגרמנית בכלל ובאיצטדיונים בפרט, כשבלב פעילותם נמצאים המנגנונים שמאחורי שנאת יהודים ואיך להבחין בהופעתם גם אם לא קיימת אנטישמיות קלאסית גלויה. בין המנגנונים הללו ניתן למנות תיאור של גורמים מסוימים בעולם הכדורגל כאליטה בה צריך להילחם, או לחילופין, דימויים הלקוחים משפתם החזותית של הנאצים, כגון השוואת מועדונים ואנשי מפתח מסוימים לעכברושים ותמנונים שמאיימים "לזהם" את הכדורגל.
גם ברמה מקומית ישנן יוזמות רבות להעלאת המודעות לזכר השואה. סצינת האולטראס של באיירן מינכן, לדוגמה, ערכה מחקר היסטורי מקיף על סיפורו של נשיא המועדון לפני המלחמה, קורט לנדאוור, והעלתה את זכרו מהאוב באמצעות סדרת כוריאוגרפיות. בשנת 2014, זכתה קבוצת האולטראס שיקריה מינכן בפרס יוליוס הירש של ההתאחדות הגרמנית, המוענק ליוזמות המקדמות ערכים דמוקרטיים בכדורגל, כהוקרה על הנצחת לנדאוור. קארל-היינץ רומיניגה, מנכ"ל באיירן מינכן ושחקן עבר של המועדון, טען שבמשך כל עשרות שנותיו במועדון הוא לא שמע את השם קורט לנדאוור פעם אחת, עד שבאו האולטראס. כיום, המועדון מנציח את זכרו של לנדאוור במגוון דרכים.
קבוצת אולטראס אחרת של באיירן מינכן, קולגיו, הציגה לאחרונה תחקיר היסטורי מעמיק שחברי הקבוצה ניהלו בנוגע למעורבותם של יהודים בכדורגל הבווארי לפני מלחמת העולם השנייה. תוצאות המחקר הוצגו בתוכנית רדיו מקומית במינכן, שאורכה כשעה.
סצינות אולטראס אחרות שנודעו במלחמתן באנטישמיות: ורדר ברמן, אף צה זנקט פאולי, כמי לייפציג, טניס בורוסיה ברלין ועוד רבות אחרות.
לא רק אוהדים משתתפים במלחמה באנטישמיות בכדורגל הגרמני. מספר רב של מועדונים גדולים בגרמניה מממנים תוכניות חינוכיות שונות על מנת להקנות ערכים דמוקרטיים לאוהדיהם, כשהידועות ביותר הן בורוסיה דורטמונד ואיינטרכט פרנקפורט. בורוסיה דורטמונד גם תרמה מיליון יורו למוזיאון יד ושם ב-2019, ונציגי המועדון השתתפו בפורום השואה העולמי בירושלים בשנת 2021.
בגרמניה, בה הכדורגל תופס מקום כל כך דומיננטי ומרכזי בחיי היום יום, בהיסטוריה ובתרבות המקומית, ההשפעה של יוזמות שכאלה משתרעת הרבה מעבר לאיצטדיונים. על פי נתונים של משטרת גרמניה, כ-22 מיליון אוהדות ואוהדים פקדו את איצטדיוני הכדורגל בגרמניה בשתי הליגות העליונות בעונת 2018-19, העונה האחרונה ששוחקה ללא הגבלות הקורונה. לשם השוואה, האוכלוסייה בגרמניה מונה כ-83 מיליון איש. בנוסף, בעוד שהכדורגל הגרמני אולי לא משקף את החברה הגרמנית במלואה — גברים לבנים הם עדיין הכוח הדומיננטי ביותר באיצטדיונים ובחדרי הניהול — אך לא אחת, תופעות חברתיות יופיעו בכדורגל בעצימות שמאפיינת מעט מאוד תחומים אחרים בחברה.
המלחמה באנטישמיות בכדורגל הגרמני משקפת באופן מהימן את הלך הרוח בגרמניה של שנת 2021: שנאת יהודים אמנם עודנה חיה וקיימת, אך ההבדל מימים עברו הוא שגורמים אנטי גזעניים רבים פועלים על מנת לתייג דעות אנטישמיות כלא מקובלות, זאת על מנת להבטיח שאיצטדיוני הכדורגל — אחת הבמות המשמעותיות ביותר לפעילויות פוליטיות וחברתיות בגרמניה — יישארו מקומות בהם יהודיות ויהודים ירגישו שהכדורגל שייך גם להם.