נשים בפוליטיקה
"לא חשבתי שממשלת מרקל תגיע להישגים כה מועטים בשש עשרה שנות כהונתה בהיבט של קידום נשים בפוליטיקה."
מזה ארבע תקופות כהונה גרמניה נשלטת בידי אישה: קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל היא גם האישה הראשונה המכהנת במשרה פוליטית רמה זו. עם זאת כהונתה לא הובילה לשיעור גבוה יותר של נשים בפוליטיקה כפי שמציינת חוקרת מדעי המדינה, ברברה הולנד-קונץ. בריאיון היא מסבירה כיצד מכסות עשויות לסייע, עוד כמה זמן יחלוף עד שנשים יזכו לייצוג שוויוני בפוליטיקה ומדוע אחת הסיבות לכך שגרמניה נמצאת במצב כה גרוע היא בשל ההשוואה למדינות אחרות.
מאת מרטינה פטר
ברברה הולנד-קונץ היא פרופסורית למדע המדינה בדגש על לימודי נשים באוניברסיטת גיזן. נוסף על כך היא חברה בוועד הנאמנים של העמותה "יותר דמוקרטיה" הדוגלת בהשתתפות ישירה של אזרחים ובוועדה המייעצת המדעית של כתב העת "מגדר".
| Foto: © Asya Evcil
גברת הולנד-קונץ, על פי נתוני הסטטיסטיקה נשים עדיין בתת ייצוג בפוליטיקה. עד שנת 1983 היה שיעור הנשים בבונדסטאג הגרמני מתחת ל-10 אחוזים. שיעור הנשים עלה מאז אולם לאחר הבחירות בשנת 2017 נראה היה המאזן עצוב: מספרן של חברות הפרלמנט ירד מ-37% (השיא עד לזמן זה) לכמעט 31%. מהי הסיבה לכך?
שינויים אמיתיים מצריכים זמן רב. קשה ליצור איזון בין 3000 שנות פטריארכיה ל- 16 שנות שלטון של אנגלה מרקל. העובדה שאנגלה מרקל היא אישה אינה סוללת את דרכן של נשים בפוליטיקה. בכל הנוגע לשיעורן של הנשים בפוליטיקה אנו עדים למעין קיפאון ברמה הלאומית החל משנת 2002 ומאז נותרנו באותו מקום גרוע. ברמה הבינלאומית אפילו חלה נסיגה משמעותית: לפי נתוני האיגוד הבין פרלמנטרי המונה את שיעור הנשים בבתים העליונים והתחתונים של הפרלמנטים ברחבי העולם הבונדסטאג הגרמני נמצא במקום ה-15 בסוף שנת 2005 בבית התחתון. היום אנו נמצאים רק במקום ה-54 בדירוג העולמי. מדינות אחרות הותירו אותנו מאחור בשל חוקי שוויון ומכסות מפלגתיות. אכן אנו הופכים להיות גרועים יותר ביחס לאחרים שהולכים ומשתפרים.
האם כדאי לקבוע מכסות לנשים כדי לשנות את המצב?
תמיד הייתי סקפטית בנוגע לרעיון שהכול ישתנה אם תיקבע מכסת נשים. מצד שני איני רואה דרך אחרת להתקדם בסוגיה זו מאשר חקיקה. ללא מכסות לנשים לא נוכל להגיע לשוויון מגדרי. בתקופת כהונתה של הקנצלרית אנגלה מרקל נעשה רבות בתחום של מדיניות משפחה, במיוחד כשאורסולה פון דר לאיין הייתה שרת המשפחה. יש קצבת ילדים, חופשת לידה להורים, התחייבות למסגרות טיפול לילדים ועוד. וזה לא מעט אם נשים מצליחות לשלב בין עבודה לחיי משפחה.
למרות זאת נשים נושאות בדרך כלל יותר בנטל של טיפול בילדים ועבודות הבית.
זה נכון כמובן ודווקא מגיפת הקורונה הייתה צעד דרמטי לאחור. פתאום שוב היו האימהות בבית. גם בסוגיית פערי השכר לא חלה התקדמות ממשית בשנים האחרונות. אני באופן אישי לא הערכתי מספיק את היציבות ביחסים בין המינים - לא תיארתי לעצמי שמעט כל כך ישתנה מבחינת מדיניות נשים ב -16 שנות כהונתה של מרקל. אך אולי זו לא התמונה המלאה. אני עוסקת בפוליטיקה פמיניסטית כבר 40 שנה, אך מה שהשגתי אינו עומד ביחס למחויבות הפוליטית שלי.
נראה לך מוצדק ששאלו את המועמדת לתפקיד הקנצלר/ית, אנלנה בארבוק, אם לשני ילדים קטנים, כיצד היא מתכוונת לשלב בין המשרה הפוליטית שלה למשפחה?
השאלה נראית לי לגיטימית לחלוטין, אך יש לשאול גברים את אותה שאלה. ברור שמשרה רמה זו דורשת אחריות רבה. עם זאת השאלה שנראית לי רלוונטית למשטר דמוקרטי היא: האם איננו יכולים לארגן עבודה בשירות ציבורי באופן שונה? חייבת להיות דרך שאינה 80 שעות עבודה שבועיות - זו אינה דרך אנושית לארגן את הפוליטיקה, מכיוון שהמשמעות היא שעל ילדי הקנצלר/ית להיות בוגרים או שעל קנצלרים להיות ללא ילדים כמו אנגלה מרקל או אולף שולץ.
אנלנה בארבוק ממפלגת הירוקים התמודדה על משרת הקנצלר/ית בשנת 2021: עצרת בחירות בברלין .
| Photo (detail): © picture alliance/Foto Huebner
לאחר התלהבות ראשונית ספגה בארבוק ביקורת רבה. האם הביקורת הייתה מוצדקת?
מי שמייפה את קורות החיים שלו ומעתיק קטעים שלמים מאחרים בספר שהוא מפרסם חייב להתמודד עם ביקורת ציבורית. זה ודאי לא מותיר רושם מקצועי.
היו טענות לגניבה ספרותית גם נגד ארמין לאשט. אולם בניגוד לבארבוק, הוא לא נאלץ להתמודד עם ביקורת נוקבת דומה במדיה הדיגיטלית. האם זה קשור להיותה של בארבוק אישה?
בעיקרון ניתן לומר שנשים שהן פעילות פוליטית חשופות במידה רבה יותר להתקפות שנאה בעולם הדיגיטלי מאשר גברים (ראו מסגרת). אולם בניגוד לביקורת על פוליטיקאים גברים, הרי שכאן כמעט לא עוסקים בתכנים פוליטיים, אלא בדברי שנאה מיניים עם פנטזיות אלימות. התקפות לשון הרע כאלה מובילות להרחקתן של נשים מהפוליטיקה. הן מעידות עד כמה אנשים יכולים להיות מותקפים בעולם המקוון. צריך להיות מסוגל להתעלם מכך אולם אין זה פשוט כלל וכלל.
לא נראה שבעתיד הקרוב תהיה חלוקה שוויונית יותר בין גברים לנשים בפוליטיקה.
מחקרים רבים עסקו בסוגיה זו. אם מסקנות המחקרים נכונות ייתכן שנזדקק לעוד מאה עד כמעט חמש מאות שנה עד שנגיע לשוויון בין המינים.
אלימות נגד נשים ברשת
נשים העוסקות בפוליטיקה מוצפות בהערות סקסיסטיות ואיומים ברצח, אונס, מכות או חטיפה, בעיקר ברשתות החברתיות. לצורך כתבת שער על מסעות הכפשה מקוונים נגד פוליטיקאיות בחודש יולי 2021, ערך שבועון דר שפיגל ראיונות עם כל 222 חברות הבונדסטאג ושאל אותן כיצד הן חוו שנאת נשים. כמעט 70 אחוז אמרו שהן נחשפו לשנאת נשים כחברות בבונדסטאג. 64 אחוזים קיבלו הודעות שנאה (בעיקר באופן מקוון) ו -22 אחוזים חוו למעשה התקפות על עצמן, על משרדיהן, על דירתן או על ביתן.
חברי מפלגת Bündnis 90/הירוקים מביעים הזדהות עם רנאטה קונסט, מנהיגת מפלגתם לשעבר. הפוליטיקאית נוקטת מזה זמן מה אמצעים משפטיים נגד השנאה וההכפשה המופנים כלפיה באינטרנט.
| Photo (detail): © picture alliance/dpa/Arne Immanuel Bänsch
HateAid הוא מרכז קשר לנפגעי אלימות דיגיטלית שהוקם בשנת 2018. לקראת הבחירות הכלליות לבונדסטאג של שנת 2021 נרשמה עלייה חדה בבקשות לייעוץ. מינואר עד אוגוסט 2021 עלה מספר הפניות מ-187 ל -542 בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2020. "קיים הבדל גדול בין האלימות שחוות פוליטיקאיות ובין זו שחווים עמיתיהן הגברים", מסבירה אנה-לנה פון הודנברג, מנכ"לית המרכז. "האלימות נגד נשים במשרות פוליטיות היא בעיקר מינית. הן מקבלות עלבונות מיניים, איומי אונס או שהן נתקלות בתמונות עירום מזויפות שלהן באינטרנט. מהר מאוד המוקד הופך להיות גופן, בין אם הן שמנות או רזות, איך נראים השדיים שלהן ואם רוצים לקיים איתן יחסי מין. בולט עד כמה אין כמעט עיסוק בדעות הפוליטיות שלהן. נשים שרוצות לעצב באופן פעיל את הפוליטיקה ומציגות בציבור את השקפותיהן מהוות עדיין פרובוקציה עבור רבים שמרגישים צורך להשפיל אותן בציבור. הרשת היא המקום המושלם לעשות זאת ".