קהילה בהודו
העצמאות עוברת דרך הבטן

ישנם דוכני מזון רבים במומבאי, אולם רק מעטים מהם מנוהלים בידי נשים. קואופרטיב הנשים Kutumb Sakhi הוא יוצא דופן. דוכני המזון גם מגישים מאכלים ביתיים טעימים וגם מאפשרים לנשים לפרנס את משפחותיהן.
 

מאת נטלי מאירות

"ארבעים רופי סך הכול" אומרת רנג'אנה פאוואר בקול רם. האישה בת ה-46 לוקחת את השטרות ומניחה אותם בקופה. עבור כחמישים סנט מקבלים ארוחת בוקר הודית וצ'אי הודי מתוק. הצלחת עם תבשיל הסולת, עלי הקארי והצ'ילי המכונה אופמה כבר ממתינה על הדלפק. הקולגה שלה מוזגת תה. האדם הבא בתור מבין שהיא כבר מחכה לאסוף את הכסף. אין כרגע זמן לשיחות חולין. תור קטן נוצר מול דוכן Kutumb Sakhi בדרום המטרופולין ההודי של מומבאי. בצהריים בדרך כלל עמוס מפני שיש פה מטעמים ביתיים במחיר סביר.

נשים שעובדות בדוכני מזון - זהו מראה נדיר בעיר שבה מתגוררים מיליוני תושבים. לעתים קרובות נשים מבשלות בבית עבור שירותי משלוחים הודיים מסורתיים של ארוחות צהריים או שהן אופות לחם שטוח על להבת הגז הביתית, שנמכר בקיוסקים. אולם כמעט שלא נמצא נשים מאחורי הדלפק. אין כמעט טבחיות במסעדות או נשים שעובדות בענף השירות, פרט למלונות יוקרה. אולם ברובע פורט השוכן בין בית המשפט, האוניברסיטה ומועדון העיתונות, המציאות שונה: כאן, בקואופרטיב Kutumb Sakhi, נשים עומדות מאחורי הדלפק, ליד סירי הבישול ומנהלות חשבונות. ב- Kutumb Sakhi בפורט יש שבע עובדות סך הכול, ("חברות משפחה").

הסניף בפורט הוא אחד מתוך חמישה במומבאי שבהם מוכרים אוכל חם כמו הוואדה פאב המפורסם, לביבת תפוחי אדמה בלחמנייה. היום רנג'אנה פאוואר במשמרת המאוחרת. מבטה נוקשה משהו אך לבבי. היא והעובדות האחרות כה רועשות ושמחות שקשה לדמיין שיש ביניהן נשים שלא פשוט להן בחברה ההודית בעקבות מות הבעל או גירושין שעברו. בכל מקרה, פאוור עונדת בגאווה את הסינר הכחול שלה עם הלוגו של הקואופרטיב. הנשים כאן משדרות נחישות ועוצמה: רואים מיד שאי אפשר "להתעסק" איתן.

בית עבור הנשים

עבור פאוואר העבודה היא במקום הראשון. לאחר מותו הפתאומי של בעלה, היוותה עבורה העבודה עוגן משמעותי. "כל עוד היה בעלי בין החיים, טיפלתי במשק הבית", היא מספרת. זה היה לפני יותר מעשר שנים. היא חיפשה עבודה כדי שתוכל לדאוג לילדיה - שהיו צעירים באותה העת - כמפרנסת יחידה. "קרוב משפחה השיג לי עבודה", היא אומרת. עבודתה הראשונה הייתה כרוכלת רחוב, שם עבדו כמה נשים לצד הגברים. "אבל כחד הורית ידעתי שיהיה לי נוח יותר להיות בחברת נשים", היא אומרת. כששמעה על קואופרטיב Kutumb Sakhi, היא עברה לשם ללא מחשבה שנייה. לדברי פאוואר "הנשים כאן הפכו להיות משפחה עבורי".

היא אינה היחידה שמרגישה בבית בקואופרטיב. סאולי סלונקה בת ה-53 היא מנהלת הקואופרטיב ועובדת במרכז הקואופרטיב השוכן שני קילומטרים משם. היא עובדת בארגון כבר 15 שנה. "התחלתי במכירות והתקדמתי להיות מנהלת", היא מספרת. "נשים עושות כאן כל מיני עבודות, בהתאם לתחומי העניין, הידע והכישורים שלהן", אומרת סלונקה. הנשים העובדות ב- Kutumb Sakhi תורמות תרומה משמעותית להכנסת המשפחה. זהו אחד הקריטריונים לגיוס עובדות: מתן אפשרות לנשים להיות עצמאיות ולתמוך כלכלית במשפחתן.

דר' צ'נדרקאלה הייט (Chandrakala Hate), פרופסור לסוציולוגיה, היא יוזמת הפרויקט. לפני יותר מארבעים שנה ייסדו הייט והעובדת הסוציאלית ונדנה נוואלקר יחדיו את יוזמת הנשים Kutumb Sakhi. סקר משנת 1977 העלה כי עקרות בית מהמעמד הבינוני הנמוך מעוניינות לעבוד אך אין להן הזדמנויות מתאימות. תוכניתה של דר' הייט הייתה להקים מטבח מקומי ממהרשטרה שבו נשים מבשלות ומוכרות במחיר סביר. הרעיון העסקי שלה הצליח.

 

ממשיכים חרף הקשיים

Kutumb Sakhi הוא יותר מאשר יוזמה. עומד מאחוריו קואופרטיב שמעניק הזדמנויות לנשים. בין חברות הקואופרטיב יש נשים חד הוריות, גרושות ואלמנות רבות. "אחרי שאימי יצאה לגמלאות השתלבתי בארגון באופן מלא", אומרת רשמה נבלקר בת ה-57, ביתה של ונדנה נבלקר. חשוב לה להמשיך את מורשת אימה גם לאחר מותה. ונדנה נאוולקאר וצ'נדרקלה הייט היו קשורות ל- Kutumb Sakhi לאורך כל חייהן. כעת ביתה של נבלקר ממשיכה בעסק, גם אם אין זה פשוט כפי שהיה בעבר: 

נבלקר מציינת כי "לאחר מגיפת הקורונה הייתה תחושה של התחלה חדשה". היא נאלצה לסגור את דוכני המזון למשך מספר חודשים. אך ויתור לא היה אופציה מבחינתה. אט אט הן פתחו מחדש את הדוכנים, אף כי חלק מבתי ספר והמשרדים נותרו סגורים במשך חודשים. הודו נקטה תחילה מדיניות נוקשה נגד הקורונה, באביב 2020 הוכרז על סגר קפדני ורק בהדרגה התאפשרו הקלות. "לקח כמעט שנה עד שהצלחנו לחדש את הפעילות במלואה. זו הייתה תקופה קשה עבורנו", היא נזכרת. לא היו לקוחות.

כעת הגיעה העת לעבוד קשה שבעתיים. הן סגרו כמה דוכנים, אולם מאז גדלה כמות ההזמנות, מציינת נבלקר. בבקרים היא במרכז הקואופרטיב, השוכן בפארק ס.ק. פאטיל. כשהיא מטפלת בעניינים אדמיניסטרטיביים, עמיתתה סאולי סלונקה יושבת ליד השולחן אחר הצהריים ודואגת לחשבונות היומיום. בינתיים לקוחות ממשיכים להגיע ולקנות מאכלים ותה עד הסגירה בשעה שבע בערב.

גורלן של נשות Kutumb Sakhi הוא שנותן לרשמה נבלקר את הביטחון להמשיך הלאה. "הן הסיבה החשובה ביותר", היא אומרת. מאחורי שולחנה תמונה ממוסגרת מנציחה את אימה, ונדה נבלקר. ביתה ויתר הנשים מנציחות את הרעיון שלה.