ספרות
סוף - לבסוף - Endling

הרומן השלישי של יסמין שרייבר לוקח את הקוראים.ות למסע בדרכים. הרקע: אובדן, הכחדת מינים, חיכוכים פוליטיים בשנת 2041 ולא מעט מן החי והצומח.

מאת אנה ברכטנברייטר

"כן כן, חילזון רומי (Helix pomatia) הוא חיית המחמד של דודה שלי. […] HP14 היה בראש ובראשונה Endling. החילזון הרומי האחרון מסוגו, השריד היחיד של סיפור הצלחה שנמשך מיליוני שנה יגיע אל קיצו עם מותו של הדגם הקטן הזה". HP14, כלומר החילזון הרומי, העניק את שמו לרומן השלישי שכתבה יסמין שרייבר, ביולוגית וסופרת.

תנאים מדכאים

הדמות הראשית בספרה החדש של יסמין שרייבר עוסק בזואי, ביולוגית וחוקרת חיפושיות. היא שבה הביתה כדי לטפל באחותה האנה ובדודתה המוזרה אוגוסטה בזמן שאמה מתאוששת במוסד גמילה. אולם הבית אינו אותו הבית לאחר מותו של האב: האם מכורה לטיפה המרה, האחות בת ה-16 נעלמת לה שוב ושוב וחוגגת עד השעות הקטנות של הלילה, ודודה אוגוסטה מסרבת לצאת מפתח הבית בשל חרדות מחיידקים ומחלות. אולם לפתע סופי, חברתה של אוגוסטה, נעלמת והשלישייה המוזרה יוצאת לחיפושים. התוצאה היא מסע דרכים מפרנקפורט לדרום טירול ולשוודיה. כל זה קורה בשנת 2041 המאופיינת בשינויי אקלים והכחדת מינים. בנוסף, ממשלת ימין פופוליסטית שולטת בגרמניה, הפלות ואמצעי מניעה אסורים על פי חוק.

יסמין שרייבר כותבת על אובדן בכל התחומים, הפרטי והגלובלי כאחד, ונוגעת בלב העניין. הספר מגולל סיפור משפחתי מרגש ומעט מוזר, ומראה שאופן ההתמודדות עם אבל שונה אצל כל אדם. לכן הכותרת Endling מתאימה כל כך: עבור הסופרת מדובר "אולי במילה העצובה ביותר שהיא מכירה", מילה ש"אינה מתארת רק מצב ביולוגי או תרבותי, אלא היא גם בעלת משמעות רגשית עמוקה" ( FAZ ).

לטייל עם חילזון

HP14, חילזון ה- Endling, חייב כמובן להצטרף לנסיעה. הוא שם אפילו כשזואי, האנה ואוגוסטה מטפסות על ההרים בדרום טירול. שם הן מוצאות צמחים ובעלי חיים שכבר נכחדו וכפר מהאגדות שרק נשים מתגוררות בו. באופן מוזר ביותר גברים הופכים מייד להיות חולים מאוד בכפר... אולם סופי כבר עברה לשוודיה. הגיבורות הולכות לאיבוד ביער אפל בסוף הספר – אותה תופעה מתרחשת פה כמו באיטליה: צמחים ובעלי חיים שנכחדו חיים וקיימים ויש כפר נשים נסתר. קסם או בכל זאת מדע? שרייבר אינה מספקת תשובה, אולם הדמויות שלה שיש להן אוריינטציה מדעית רואות בתופעה דבר שטרם נחקר.

ספרה של יסמין שרייבר דיסטופי אך גם קרוב מאוד למציאות שלנו, דבר שהופך את הסיפור לבלתי נשכח עוד יותר. תשובה לשאלה "מה היה אילו?" עם מנה נאה של "זה באמת יכול היה לקרות כך". למרות האפלה יש בספר גם ניצוצות של תקווה - למשל יישובים מבודדים של נשים שיש בהם בעלי חיים וצמחים ללא פגע או הפורטל המקוון הבלתי חוקי "ינשופי הלילה" (Nachtschwärmer), המעניק לנשים ייעוץ רפואי.

פמיניזם וחרקים

זהו גם ספר פמיניסטי. מדובר תמיד על זכותה של האישה על גופה ועל יכולתן של נשים להתאגד. דוגמה לכך היא כפרי הנשים המאורגנים באופן מופתי ומהווים מקלט ומחסה עבור נשים רבות הבורחות מאימת השלטון או מבני הזוג האלימים שלהן. דוגמה נוספת היא כאמור הפורטל המקוון הבלתי חוקי "ינשופי הלילה" שהנשים שמנהלות אותו עלולות אף להיעצר בגין פעילותן המחתרתית. שרייבר מציגה שלל דמויות ראשיות נשיות ומנסחת משפטים שנשים רבות עשויות להזדהות איתם: "למרות הכול האנה הייתה שובבה כמו ילדות קטנות בגילה, לפני שמתחילים לקפל אותן כמו נייר אוריגמי וליצור מהן דברים עד שהן הופכות לברבורים יפים ושקטים שנעים להתבונן בהם"

הספר עוסק בנושאים נוספים: משפחה, כדור הארץ שלנו, האקלים, לכידות, אבל, אובדן, התנגדות וגם תקווה. יסמין שרייבר נקטה סגנון ייחודי בספר: יש בו מידע רב על חרקים ועל המגוון ביולוגי, אך הוא אינו מתיימר להיות דידקטי. בהתחשב בעובדה שהספר עוסק בסוגייה כבדת משקל, הוא כתוב בלשון בהירה, בצורה קלילה אך מכבדת ויש בו התייחסות להיבטים שונים. טארה ויטוור היטיבה לסכם את סגנון הכתיבה של שרייבר: "רומן יפה, מדאיג - ובעל מורכבות פמיניסטית שלא רציתי שייגמר".