מִחְזוּר במומבאי
העוזרים החרוצים של עיר הענק

הם אוספים, ממיינים וסוחבים חומרים שניתנים למחזור. ללא 300,000 אוספי הפסולת הללו, המטרופולין של מומבאי היה שוקע בהררי אשפה.

מאת נטלי מאיורט

כשהשחר מפציע מִינָאל כבר נמצאת בדרכה לעבודה. היא עוזבת את הבית עם שקים לבנים ענקיים, שגדולים יותר אפילו ממנה. החל משש בבוקר ועד שתים עשרה בצהריים, היא ואחותה ראני ממלאות את השקים בכל הדברים השימושיים שהן מוצאות ברחובות הפרבר סנטה קרוז שבפאתי מומבאי. במהלך חיפושיהן, הן מצוידות בתקע מתכת ובצעיף שאותו הן כורכות סביב הפה.

שערה האפור של מינאל קלוע לצמה. באוזניים ובאף היא עונדת עגילים בצורת פרחים. למרות עבודתה הקשה, על פניה מתנוסס חיוך לבבי כשהיא מספרת עליה. "לא כל אחד מעריך את מה שאנחנו עושים, אבל זה אפשר לי – לפני הפנדמיה – להרוויח כסף אמיתי", היא אומרת. לפני 20 שנה מינאל הגיעה עם משפחתה מדרום הודו למומבאי, בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. מאז היא מרוויחה את לחמה בתור מה שמכונה "אוספת פסולת למחזור" (Waste Pickerin).   

היא ואחותה הן רק שתיים מתוך כ-300,000 אוספי פסולת למחזור במומבאי לבדה. הם מחפשים וממיינים את מה שאחרים זורקים. בלעדיהם, העיר הייתה שוקעת בתוך הררי אשפה. טיול לאורך הים ממחיש זאת: שוב ושוב המים פולטים פריטים וחפצים שונים, החל משקי קמח וסנדלים ועד פסולת כזו או אחרת. 

• פסולת פלסטיק שנשטפת אל החוף במומבאי מהווה בעיה חמורה. | © Natalie Mayroth מזג האוויר נעשה במהירות חם ולח, ולכן מינאל מסיימת את החלק הראשון של יום העבודה שלה בשעות הבוקר. לאחר ארוחת הצהריים היא ממשיכה במיונים. באחת הכיכרות ליד פארק קטן מתעופפים שקיות הפלסטיק והמיכלים אל תוך השק הלבן. בערב יגיעו כמה גברים עם משאית ויאספו את מה שהניבו חיפושיהם.



רני עם שק כמעט מלא בפלסטיק. | © Natalie Mayroth אף על פי שהשימוש ההמוני בפלסטיק הֵקֵל לכאורה במקצת על החיים בהודו בשנים האחרונות, מומבאי מייצרת בממוצע מדי יום 8,000 טון אשפה, מתוכם 408 טון פלסטיק (לפי נתונים טרם מגפת הקורונה). אפשר למחזר חלק מהכמות הזו אפשר למחזר, גם אם לא את כולה. עם זאת, חלק גדול ממנה עדיין מוצא את דרכו אל שכונת העוני הגדולה ביותר בהודו, שמרוחקת כמה קילומטרים מסנטה קרוז: דהראווי. זה המקום שבו עובדת לקשמי.

המאבק להכרה

מביתה של בעלת עסק מחזור לעובדת סוציאלית: לקשמי קמבלה. | © Natalie Mayroth עוד בימי השלטון הקולוניאלי הבריטי, כפר הדייגים לשעבר דהראווי הלך וגדל בשל מפעלים ועובדים שעברו אליו ממרכז העיר. במקביל, הוא משך אליו אנשים מכל רחבי המדינה שחיפשו עבודה במומבאי העשירה יחסית. המבוך המורכב מבתים בעלי גגות פח, דוכני אוכל, מסגדים, שווקים, מקדשים קטנים ותעלות, משמש בעת ובעונה אחת לעשיית כלי חרס, לכביסה ולמסחר. אחד מסוגי הפעילות העסקית המתקיימת בו הוא המחזור.

בסמוך לצומת ה-T המפורסם, המשמש כשער הכניסה לחלק העתיק של דהראווי, נמצא המשרד של קרן Acorn. לקשמי קמבלה, בת 41, שעובדת במקום מזה 15 שנה, היא חלק בלתי נפרד ממנו. "אנחנו מלמדים ילדים איך מתבצע ה מחזור ", היא אומרת.

"בדרך כלל אנחנו משליכים לאשפה את בקבוקי המים או את צינורות הפלסטיק הפגומים, אך כאן אנחנו עושים מהם משהו חדש", היא מוסיפה. באמצעות מדפסת תלת מימד הם מוציאים "את המיטב מהזבל". לקשמי פוסעת אל הכוננית ומצביעה על מנורה שעשויה מצינור פי.וי.סי. הגישה המשעשעת הזו היא הרבה יותר מריפוי בעיסוק לילדים של אוספי פסולת למחזור: הם בונים למשל כלי נגינה ולומדים יותר על חומר הגלם. בנוסף, קרן Acorn מסייעת להורים בנושאים משפטיים, כמו השגת מסמכים לצורך הצבעה בבחירות או כרטיסי מזון.

זוהי דרך להעניק לאוספי הפסולת למחזור את הכבוד הראוי להם. העובדת הסוציאלית לקשמי יודעת מניסיון אישי עד כמה זה יכול להיות קשה. לאחר שנפרדה מבעלה, היא החלה לעבוד כמוכרת בעסק המחזור של אִמָּהּ. לאחר שהדבר נודע בבית הספר של ביתה, היא סבלה מהקנטות בתור "קרובת משפחה של אוספת אשפה". אך היום לקשמי מעבירה לאחרים את הידע שצברה.

לקשמי עצמה למדה רק תקופה קצרה בבית הספר, אך יש לה ידע נרחב על חומרים סינתטיים. בקבוק הפלסטיק הריק שהיא מחזיקה בידה מורכב משלושה סוגי פלסטיק, היא אומרת, ומסבירה כי יש דברים שאינם מתאימים למדפסת תלת מימד או ש אינם ניתנים למחזור בקלות.

נחוצים רעיונות חדשים לבעיית הפסולת

בערים כמו מומבאי מתבצעת הפרדת אשפה בהיקף מצומצם בלבד, כך אומרת היועצת לענייני קיימות טמאנה שארמה. היא מוסיפה שהעובדה שעד כה לא התחולל משבר אשפה נזקפת לזכותם של אוספי הפסולת למחזור. "בדהראווי אפשר לראות עד כמה נפוץ השימוש בפלסטיק בר-מחזור, וכל הזמן מתבצע Downcycling (שנמוך) של פסולת." המשמעות של Downcycling היא שניתן למחזר פריט מסוים לא רק פעם אחת, אלא פעמים רבות. "לתעשיית המחזור יש פוטנציאל להפוך את הודו למדינה שצורכת חומרים חדשים פחות ממדינות שמייצרות בקביעות חומרים סינתטיים חדשים", אומרת שארמה, ומציינת כי יש צורך בשיתוף פעולה בין הסקטור הציבורי והפרטי.

אדם דוחף עגלה שבה פלסטיק ישן ומתכת ליד קרן Acorn | © Natalie Mayroth זאת, משום שבעיה אחת עדיין שרירה וקיימת: "אוספי הפסולת למחזור" אינם מקבלים תשלום על עבודתם מהרשויות המקומיות, וגם לא זוכים להכרה כחלק מכוח העבודה של הרשויות. באופן כללי, הסקטור של כלכלת האשפה בהודו פועל ברובו בצורה לא מאורגנת, כלומר ללא חוזים או ביטוח, בדומה ל-80 עד 90 אחוזים מכלל העבודות בהודו.

היוזמה החברתית Sampurn(e)arth ממומבאי שואפת לשנות את המצב הזה, לפחות באופן חלקי. מאז 2012, היוזמה מתמקדת בניהול הפסולת העירונית, ובמסגרת זאת פועלת לשיפור עבודתם של אוספי הפסולת למחזור, למשל באמצעות פינוי ידידותי לסביבה של חומרים שלא ניתן יותר למחזרם. לדוגמה, עטיפות העשויות מרדיד אלומיניום, כמו אריזות של חטיפי צ'יפס, נשלחות למפעלי בטון, כך אומר מייסד היוזמה Debartha Banerjee.

 
"אנו סבורים שהשוק הלא פורמלי וחיזוקו באמצעות הסדרה חוקית מהווים תנאי יסודי לפתרון בעיית הפסולת. בנוסף, הדבר טומן בחובו הזדמנות עסקית", אומר Banerjee. המהנדס מוסיף כי לצורך כך הם עובדים עם גורמים שונים מהרשויות המקומיות, איגודים בתחום השיכון, בתי ספר, חברות גדולות ושוק הפסולת הבלתי פורמלי. מומבאי, גואה, כלכותה וערים נוספות החלו להעסיק אוספי פסולת למחזור, והן משלמות להם משכורת קבועה, מספקות להם ציוד עבודה ומעניקות להם הכשרה פורמלית בתחום ניהול הפסולת.

העבודה בסקטור הלא פורמלי, במיוחד בתקופת מגפת הקורונה, מציבה אתגרים גדולים בפני העובדים בו. לדברי מינאל וראני, ההכנסות שלהן נחתכו בחצי. חשוב שהמחזור לא ייפסק, ושאותם נשים וגברים יקבלו סיוע כדי שניתן יהיה להמשיך לעסוק בו בצורה בטוחה.