רגע של שפה - הטור הלשוני
!Roman-Tick,Tick,Tick – Boom

המתרגמות והמתרגמים מקרבים אותנו אל קאנון הספרות העולמי. נורה גומרינגר נתנה על כך את דעתה עם פרסום שמותיהם של הזוכים בפרס נובל לספרות לשנת 2021. היא צוללת איתנו לעידן הרומנטיקה הגרמנית.

מאת נורה גומרינגר

יש ימים שבהם אנו, המתרגמות והמתרגמים בגרמניה, מרגישים כי תפסו אותנו עם המכנסיים למטה כשמדובר בסוגיית תרגום ספרות. נהדר! עבדולראזק גורנה הוא חתן פרס נובל לספרות ורבים נאלצים להודות: מעולם לא שמענו את שמו, מעולם לא קראנו משהו שכתב. ועל השאלה הראשונה: "מי תרגם אותו? האם הוא תורגם לגרמנית?" עונה תומאס בריקנר, המתרגם שלו: " כן, כבר בשנות התשעים". ספריו תורגמו לגרמנית בהוצאות ספרים שונות ובידי מתרגמים שונים. חוקרת הספרות כריסטה מורגנרט שמכירה את כתביו אמרה לתחנת הרדיו Deutschlandfunk Kultur שמזה זמן רב היא תוהה מדוע הוא אינו מוכר יותר בקרב ציבור הקוראים. הטקסטים שלו כתובים באופן שנון, עדין וייחודי מבחינה פסיכולוגית. תיאור האנשים ככאלה הקרועים לגזרים בשל דילמות פנימיות מתאים לרוח הזמן. בריחה והגירה הן הסוגיות המרכזיות בספריו. איני יכולה לאשר או להכחיש דבר שנכתב עליו. אני ניזונה רק ממה שקוראים רבים אמרו ושיתפו שכן גורנה היה על הרדאר שלהם כבר תקופה ארוכה. 

תרגום - אמנות הרומנטיקה

יש משהו קסום בימים אלו. כאילו רבים נקראו, אך רק מעטים מתאימים באמת ל"שירות הידע" על היצירה הגדולה של תולדות הספרות, אם בכלל קיים דבר כזה. קיימת הסכמה משותפת על רצף של תופעות ספרותיות שהן חשובות, יכולות להיות בעלות השפעה מכרעת על העתיד ומסוגלות לתאר ולהמשיך לתאר את האנושות על כל גווניה וייחודה. ספרים המשתייכים לקאנון ונותנים לו לגיטימציה, טקסטים חשובים. לולא המתרגמות והמתרגמים היו הקוראים בגרמניה, המתרווחים להם בנוחות על כורסה, יודעים הרבה פחות על העולם. אני יודעת שזוהי מחשבה פשטנית, אולם נראה שרק לעיתים רחוקות היא עולה, למשל בכריכות של ספרים מתורגמים בעסקי ההוצאה לאור. לעיתים קרובות שמו של המתרגם כלל אינו מוזכר, אולם יש לזכור כי המתרגמות והמתרגמים הם אלה המאפשרים לנו להיות שותפים לידע, לדיונים ולמחשבותיהם של הוגי דעות בשפה אחרת. 

האם כבר ביקרתם במוזיאון הרומנטיקה שנפתח לאחרונה בפרנקפורט שעל נהר המיין? מטפסים שם במדרגות רבות ומתחילים לצלול אל מחשבות על תרגום, צורת האמנות של הרומנטיקה. אין פלא אפוא שחבריהם של גתה, היינריך היינה ואת"א הופמן, מופיעים שם, שכן יצירותיהם של הרומנטיקנים הגרמנים תורגמו במאה ה-19 בעיקר לשפות אירופאיות. התקבלות היצירות, ההערכה אליהן, ההערצה, הניתוח והפליאה החלו במישור הבינלאומי. אפשר היה ממש להציץ אל תוך מוחם הפתוח של הגרמנים בעיצומו של תהליך חשיבה. הרומנטיקה התפשטה במדינות אחרות באירופה בעוצמה רבה, אך היא הייתה בראש ובראשונה להיט יצוא ייחודי לגרמניה. כמו תנועת השירה הקונקרטית שעלתה כמעט באותה העת בברזיל ובשוויץ בשנות החמישים של המאה שעברה, שאיפות ורעיונות רומנטיים "הופיעו" בגרמניה בספקטרום מגוון ביותר: מבהיר עד חשוך, מאירוני לפרובוקטיבי, פילוסופי-מדעי ובדיוני, גברי ונשי. אנגלית וצרפתית היו שפות היעד המודרניות הראשונות.

תנועה היא צו השעה

פרידריך שליירמאכר כתב במאמרו "על שיטות התרגום השונות" משנת 1816: "או שהמתרגם מניח לסופר במידת האפשר ומניע את הקורא אליו או שהוא מניח לקורא במידת האפשר ומניע את הסופר אליו". כך או כך תנועה היא צו השעה. הציטוט מדבריו של שליירמאכר מעטר קיר בתערוכה במוזיאון הרומנטיקה, המדמה פינת עבודה שבה יכול כל מי שחפץ בכך לתרגם טקסט אופייני לתקופה של השירה הרומנטית, למשל "שיר הלל לעונת הסתיו" מאת ג'ון קיטס, תוך שימוש בכלים שונים ולשלב אותו באוסף דיגיטלי גדול. אנו אוהבים להפוך את המכונות לחכמות יותר. מאז הופעתה של הדמות אולימפיה בסיפור "איש החול" של אט"א הופמן אנו אוהבים עד מאוד את המכאניות! בכל תחנה לאורך התערוכה אפשר לפתוח או לסגור את המהדורה המוערת של כתבי היינריך היינה.

תרגומים של שייקספיר אך גם עיבודים של יצירות ממשלבים של גרמנית עתיקה אפשרו לגרמנים להבין את המיננזאנג (Minnesang) שלהם ואת שירת הניבלונגים. לפי שליירמאכר המתרגם הוא זה שמסמן את מה שזר, הוא אינו מתאים אותו אלא דורש מהקורא להתאים את עצמו. אם כן תרגום - ומיד עולה בנו הרצון להקיש באצבעות, לצעוק "נובליס!" ולזרוק עלי פרחים כחולים לאוויר - הוא מעשה אוניברסלי, שכן בסופו של דבר "כל שירה היא תרגום". זוהי יכולתו של המתרגם: ליצור רלוונטיות ואלגנטיות.