מוזיקה קלאסית, חדשה ומוזיקה קלאסית, חדשה ועתיקה 2024
למרות קיצוצים בתקציבי התרבות ונקודת מפנה - המוזיקה נשארת פוליטית

מועצת המוזיקה הגרמנית מדברת על "צניחה חופשית" בתקציבי התרבות בסוף שנת 2024. קיצוצים מסיביים מסכנים את מהות סצנת המוזיקה וההלם עמוק. היו סימנים מקדימים למשבר הזה במהלך השנה לצד התפתחויות חדשניות באופרה ובקונצרטים.

מאת דר' אלינור בונינג

עלינו להגן על חופש האמנות "בעור שינינו". גרהרד ר. באום, ליברל זכויות האזרח הגדול מקלן, ניסח זאת בצורה ארכאית במאמר מערכת בעיתון נויה מוזיקצייטונג כאילו הזמנים שחלפו מחזירים אותנו לעמק הניאנדר. באום מזכיר לנו שחופש האמנות הוא "נשמת אפה של הדמוקרטיה", דווקא מאחר שהיא מתנגדת ל"דיקטטורה של מכסות".

המאמר שלו הופיע לפני שנה, בדצמבר 2023. הסיבה לכך הייתה ההצלחות פורצות הדרך הראשונות של מפלגות הימין, שחלקן סווגו כימין קיצוני, בבחירות המקומיות - מגמה חדשה "במימד" ש"מעולם לא חווה מאז הקמת הרפובליקה שלנו." במבט לאחור, הניתוח של באום נראה כמו תמרור אזהרה, נבואה. שהרי בשנת 2024, כפי שיזכרו בראש ובראשונה כל העוסקים בחיי המוזיקה, התגלה ניכור תרבותי חדש של הפוליטיקה שיש לו השלכות הרסניות. מועצת המוזיקה הגרמנית מדברת על "צניחה חופשית" בתקציבי התרבות. איש לא ציפה לצמצום חסר התקדים והברוטלי הזה של התמיכה בתרבות.

בעור שיניים

חוזים יבוטלו, פרויקטים יהיו חייבים למות, האורות יכבו. להלן מספר נתונים ודוגמאות מהחלטות גזברות העירייה ברבעון האחרון: במינכן יקוצץ התקציב למוזיאונים, גלריות, קונצרטים, תיאטרון, מחול, קולנוע, ספרות ומועדונים ב-16.8 מיליון יורו. תיאטראות מינכן Volkstheater ו- Kammerspiele עומדים בפני חדלות פירעון בטווח הבינוני. בקלן בתחום המוזיקה לבדו יש קיצוצים של 27 אחוז. פסטיבל שמונת הגשרים של הפילהרמונית של קלן, מגדלור של המוזיקה העכשווית, לא יזכה עוד לתמיכה כלל. וכך גם הרכב קונצ'רטו קלן.

בדרזדן, שם תקציב התרבות יקוצץ בחמישה מיליון יורו, עומדים על כף המאזניים תיאטרון Festspielhaus Hellerau ובית האופרה הממלכתי של דרזדן. בברלין מדובר בסכום של 130 מיליון יורו. זה נוגע לתיאטראות הגדולים ולקבוצות העצמאיות כאחד. מוסדות ייסגרו ויהיו פיטורים בעתיד. 15 מיליון יורו חסרים בתקציב קרן האופרה.  ה-Komische Oper, שמופיעה במקומות חלופיים, נפגעה בצורה הקשה ביותר. בנוסף לכחמישה מיליון שזה יחסוך, עוד עשרה מיליון יורו חסומים בגין הקפאת שיפוץ הבניין הראשי בידי הסנאט. אתר הבנייה נמצא במנוחה. ובמקביל העלויות ממשיכות לעלות. על כל גזבר לדעת שאפילו עצירת בנייה זמנית מובילה לעלויות נוספות פי כמה.

טעויות בחישוב ולסה פר (Laissez-Faire) בהתנהלות עם נכסי תרבות הם הנורמה הבירוקרטית גם במקומות אחרים. הפתיחה המחודשת של בית האופרה של קלן, שהיה בשיפוצים במשך כמעט 14 שנים, שתוכננה לדצמבר, נדחתה שוב במרץ 2024. בנובמבר נודע כי השיפוץ של בית האופרה ליטמן הרעוע בשטוטגרט, שהוחלט עליו בשנת 2019, יתעכב בארבע שנים נוספות. את התיאטראות העירוניים בפרנקפורט כבר לא ניתן לשפץ מאחר שהאנדרטה הזאת משנות השישים (תיאטרון ואופרה תחת קורת גג אחת) כל כך מוזנחת שהריסתה בתוספת בניית מבנה חדש תהיה זולה יותר. זה התברר בבדיקת היתכנות בשנת 2017. רק כעת, באמצע שנת 2024, מתקיים משא ומתן על נכס חדש. במינכן, שם מרכז התרבות Gasteig סגור בעקבות "שיפוץ יסודי" ארוך טווח, המקום לבניית אולם קונצרטים חדש נקבע עוד בשנת 2016. מאז "מתכננים" ללא תוצאות. בשל כך ראש הממשלה זודר יזם את שלב "התכנון מחדש" ביוני 2024.

אך גם "אתרי בניית מוזיקה" כרוניים אחרים הפכו קריטיים השנה. האחד קשור למשימה החינוכית והתרבותית המוכרת של השידור הציבורי ונוגע לכישרון מוזיקלי בקרב הדור הצעיר. בינואר 2024 קיצצה ועדת השידור הציבורי 50 אחוז מהמימון של תחרות המוזיקה המסורתית של ARD, תאגיד השידור הציבורי של גרמניה. התחרות ה-73 התקיימה בספטמבר במתכונתה הרגילה. 726 משתתפים.ות מ-58 מדינות התחרו בארבע חטיבות, ו-14 מוזיקאים צעירים מצטיינים זכו בפרסים. התחרות הקרובה בשנת 2025 תהיה במתכונת מצומצמת יותר. מצד אחד, המטרה המוצהרת של הרפורמה בתוכניות השידור הציבורי היא למשוך מאזינים צעירים. מצד שני, קידום הכישרונות הצעירים מצטמצם בחצי. נראה כמו סתירה, אולם יש שיטה שעומדת מאחורי זה: זהו צעד ברור של העדפת מוזיקת פופ על מוזיקה קלאסית.

ההשקות המחודשות בתוכניות השלישיות עוברות מסלול דומה, מ- rbb ל- WDR 3 ו- SWR 2. בברלין ובברנדנבורג למשל כבר לא ניתן להאזין למוזיקה קלאסית בשעות שש עד עשר בבוקר החל מפברואר 2024. במקום מוזיקה קלאסית אפשר להאזין למוזיקת פופ. לוקחים בחשבון אובדן של מאזינים קבועים. נטען כי מה שמכונה "מוזיקה רצינית" אינה מתאימה לנושאים "הרציניים" של חדשות הבוקר. אמרה שנונה של המלחין ומאזין הרדיו הביקורתי וולפגנג ריהם מתאימה מאוד להערכה זו: "איננו משלמים שום דמי מנוי על חוסר האתגר שלנו. "

חזק בנישות

ריהם (Rihm) הוא אחד משלושת האישים הגדולים בסצנת המוזיקה שהלכו לעולמם השנה. ריהם נפטר ב-27 ביולי בגיל 72 לאחר מחלה ממושכת. ב-13 במרץ נפטר לפניו עמיתו וידידו הברלינאי אריברט ריימן (Aribert Reimann) בגיל 88. ולבסוף: המלחין, המנצח, הפסנתרן ונגן כלי ההקשה פטר אטווש (Péter Eötvös), הקשור קשר הדוק לחיי המוזיקה בגרמניה. הוא הלך לעולמו בגיל שמונים, כמה ימים לאחר ריימן, בבודפשט. למרות שהשלושה אינם משתייכים לדור אחד והמוזיקה שלהם מגיעה מעולמות שונים, בכל זאת צריך לומר: בשלושת מקרי האבל האלה הגיעה אל קיצה תקופה של מוזיקה עכשווית. תם ונשלם פרק בתולדות המוזיקה. אף מלחין או מלחינה כיום אינם צריכים להגדיר את עצמם באמצעות הסתייגות מאמרות ודוגמות אוונגארדיות. תקופה זו חלפה. הדבר ניכר באינדיבידואליזציה של ז'אנרים ושל מגוון אמצעי הביטוי שמציעה סדרת הבכורה בפסטיבל המוזיקה דונאואשינגן בניהולה החדש של לידיה רילינג. היא לא רק האישה הראשונה בתפקיד זה אלא גם מנהלת הפסטיבל הראשונה שאינה מעורבת כעורכת ברשות השידור הציבורי SWR, נותנת החסות של פסטיבל המוזיקה דונאואשינגן.

תוכנית הפסטיבל השנייה שלה בשנת 2024 הראתה כי עידן חדש של גיוון החל. כל הסגנונות, הזרמים, האופנות והשיטות מתקבלים בברכה. משיגים שיאים חדשים לנוכח מספר המבקרים.ות. התפתחות זו באה לידי ביטוי גם בפורטפוליו של פסטיבלים שכבר הוכיחו את עצמם כמו Eclat בשטוטגרט, Ultraschall בברלין או פסטיבל המוזיקה הקאמרית החדשה בוויטן בניהולו האומנותי של פטריק האן החל משנת 2024.

בהקשר זה ראוי לציין כי שנת 2024 הייתה שנה מצוינת עבור הלייבל האוונגרדי bastille musique. המייסד והמפעיל, סבסטיאן סולטה (Sebastian Solte), יצר קשרים עם צוות העריכה ברדיו. הוא יצר אוונגרד חדשני וניסיוני. בעוד שהלייבלים הגדולים הולכים עם פחות ופחות הפקות בסטרימינג, סולטה הוציא יותר פורמטים של דיסקים (מיושנים) עם מוזיקה חדשה בשנת 2024 מאי פעם. כשנשאל על כך הוא הסביר: "האינפלציה מקשה עלינו, חברות התקליטים. היו סימנים ראשונים של קיצוצים, אך bastille musique משרת נישה שהוכיחה את עצמה כיציבה יחסית. היו כמה קונצרטים נפלאים עם קהל אסיר תודה!"

האמת כולה על שקרים

בכל הקשור לשלושת המלחינים יוצאי הדופן של המוזיקה החדשה שהוזכרו קודם: יצירותיהם נכנסו לרפרטואר. האופרה "ליר" של אריברט ריימן (Aribert Reimann) עלתה לבמה בשנת 2024 בתיאטרון הממלכתי בהאנובר ובתיאטרון ריאל במדריד. המחזה "מכונת המלט" של וולפגנג ריהם עלה לאחרונה על הבמה בתיאטרון הממלכתי בקאסל - תרחיש דיסטופי לפי היינר מולר, שחזה את "חורבות אירופה". בחודש דצמבר הפילהרמונית של ברלין, שחוגגת את ריהם כמלחין הבית מתחילת העונה - גם לאחר מותו  - העלתה ביצוע מבריק של האופרה "הכלוב" על פי בוטו שטראוס (Botho Strauß), עם סדרה של מוזיקה קאמרית וכמה קונצרטים גדולים לתזמורת. מדובר בעיט שמשתחרר מהכלוב שלו, דבר שאינו מיטיב איתו: סמל לעיט הגרמני, שככל הנראה שכח כיצד לעוף.

שתי נשים חזקות עוררו סערה במחזה: סימון יאנג (Simone Young) על דוכן המנצחים, והמצו-סופרן הליטאית הצעירה וידה מיקנביצ'יוטה (Vida Miknevičiūtė) על הבמה. בינואר 2024 עלתה על הבמה בתיאטרון בגראץ הפקה חדשה של האופרה "נדודי שינה" מאת פיטר אטווש (Peter Éötvös) על פי יאן פוסה (Jan Fosse). בפברואר התקיימה הבכורה הגרמנית של האופרה ה-13 והאחרונה שלה אי פעם בתיאטרון רגנבורג: ואלושקה, שחוברה לפי הרומן "מלנכוליה של התנגדות" מאת László Kraznahorkai, על העלייה הבלתי ניתנת לעצירה של דמגוגים מניפולטיבים.

עד כאן שישה רגעי שיא מלוחות האירועים של תיאטראות בגרמניה המדגימים כיצד סוגיות פוליטיות כבדות משקל זוכות להתייחסות במוזיקה החדשה וה"רצינית". תיאטראות קטנים יותר והסצנה החופשית נוטים יותר לקחת סיכונים מאשר התיאטראות הגדולים והמבוססים. להקת התיאטרון המוזיקלי של ברלין Nico and the Navigators העלתה מחזה חדש בעיר שווצינגן, שהגיב באופן מושלם למשבר בממשלת גרמניה. הוא נושא את המסר בכותרת: האמת כולה על שקרים. מנהלי האופרה בערים אסן, דורטמונד, מיינינגן וקרלסרוהה העלו לראשונה בתוכנית אופרות לא ידועות של נשים והתוצאות מדברות בעד עצמן. טטיאנה גורבאקה ביימה את "אופרת פאוסט" של לואיזה ברטין (אסן), את "ההר השחור" של אמילי הל מאת אוגוסטה הולמס (דורטמונד). והאופרה "ההורסים" מאת המלחינה אתל מרי סמית' הועלתה פעמיים בבכורה גרמנית בהפקת קית' וורנר ויוכין ביגנזולי

  האופרה הממלכתית של בוואריה, לעומת זאת, יצאה למעין מסע פיצוי על רקע הירצחו  של המלחין הפולני מייצ'יסלב ויינברג בשואה, וכך גם פסטיבל זלצבורג - מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. במינכן, טוביאס קרצר ביים את "הנוסעת", קשישטוף ורליקובסקי הביא  את "האידיוט" להצלחה מרשימה באולם הממוקם בבית ספר לרכיבה על סוסים. עם זאת היצירה שזכתה למירב השבחים מצד המבקרים והקהל כאחד הייתה האפוס "היהודייה מטולדו", שנכתב בידי דטלף גלנרט עבור האופרה של דרזדן בבימויו של רוברט קארסן ועלה בבכורה ב-10 בפברואר. חמישה חודשים לאחר מתקפת הטרור של חמאס בישראל, האופרה עוסקת בחומר ההיסטורי של פוגרום בספרד בימי הביניים ואינה נראית  כלל כבריחה מהמציאות אלא כמשהו מזעזע ועכשווי. האנטישמיות מתגלה ככלי לשימור כוח ומאמינים אדוקים הופכים לרוצחים פנאטיים. תחת סופת רעמים ממתכת, מכות מצילתיים, יללות של קלרניט, רעמים של טובה ושל תופים, צווחות של פיקולו, יריות וירי תותחים, העולם הופך לגיהנום עבור כל אלה המקריבים את אנושיותם."

סצנה אחרת מדמיינת במוזיקת לילה רכה וקסומה חיים משותפים של שלום בין שלוש הדתות הגדולות בעולם: חלקם חובשים כיפה, חלקם לובשים חליפות, ואחרים גלימות. הם מתחבקים ואוכלים לחם ביחד. אוטופיה המתייחסת לשנות השלום הנאורות תחת אלפונסו החכם. ייתכן שרק באופרה, תחנת הכוח התיאטרלית ההיברידית של הרגשות, אפשר לעסוק בסתירות כאלה מן המציאות ולהביא אותן לקתרזיס משותף. בכל מקרה זה יכול להיות טיעון חזק: שרת התרבות לשעבר מהמפלגה הנוצרית דמוקרטית, מוניקה גרוטרס, השתמשה בו כאשר היא נשאלה ב 5 בדצמבר ברשת הרדיו Deutschlandfunk Kultur על הקיצוצים בתחום התרבות בעיר הבירה. לדבריה "אמנות, לצד המדע, הם כנראה הגורמים המשפיעים ביותר על האטרקטיביות של ברלין, אבל זה יותר מזה. תרבות היא ביטוי לאנושיות, ולכן אין לצמצם אותה משיקולים של כדאיות כלכלית."

ב-6 בדצמבר הודיע פסטיבל ביירוית כי החגיגות לציון 150 שנה להקמתו בשנת 2026 כבר צומצמו באופן קיצוני בשל המצב התקציבי הרגיש. יהיו ארבע הפקות אופרה פחות מהמתוכנן. גם ההפקה החדשה האחרונה של "טריסטן" משנת 2024 לא תעלה שוב. מועצת התרבות הגרמנית מקדישה את גיליון ספטמבר של כתב העת "פוליטיקה ותרבות" לנושא חופש האמנות.