גישה מהירה:

עבור ישירות לתוכן (Alt 1) עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

רגע של שפה - הטור הלשוני
על הצורך הבלתי פוסק להמציא מילים חדשות: שפות פרטיות

איור
אנו ממציאים מילים חדשות כשאנו זקוקים להן, אנו מוסיפים כללי דקדוק חדשים כשמתעורר הצורך לכך | איור: טוביאס שרנק © מכון גתה

בין אם מדובר במערכות יחסים בין בני זוג, בתיאטרון או בקהילות גיימינג – בקבוצות חברתיות מתפתחות לא פעם שפות ייחודיות. אליאס הירשל כותב מדוע הנושא קרוב לליבו.
 

מאת אליאס הירשל

מאפיין מרתק בשפה הוא שהיא מתאימה את עצמה לצרכים שלנו. אנו ממציאים מילים חדשות כשאנו זקוקים להן, אנו מוסיפים כללי דקדוק חדשים כאשר מתעורר הצורך לכך ומשליכים כללים ישנים כשאלה הופכים מיותרים לטעמנו. שפה היא כלי חברתי המשתנה ללא הרף. הדבר מוביל לכך שבאופן אוטומטי וכמעט בלתי מודע אנו ממציאים שפות חדשות שאנו זקוקים להן רק בהקשרים מסוימים, למשל לצורך משימות, תחומי חיים או תקופות בחיים. בהמשך אנו מתעלמים מהן לחלוטין.  
שפות סודיות שאנו ממציאים עם בני הזוג שלנו, שמות חיבה, קיצורים למשימות בחיי היומיום, שגרה, כמעט כמו דיאלקטים שאנו משתמשים בהם רק במסגרת של מערכות יחסים. ענפים שלמים של שפה שנכחדים כל פעם שנפרדים. אולי כדאי לכתוב לקסיקון על השפות המתות של מערכות יחסים שהגיעו לקיצן, כל אותם ענפים קטנים של עץ השפה שאינם צומחים עוד.

When the noob spawn
דבר דומה קורה בתרבויות מעריצים שונות, במיוחד בקהילות גיימינג, שבהן אוצר מילים שלם, מילונים שלמים, נוצרים סביב משחקים בודדים. הם נשארים פעילים כל עוד המשחק שמדברים עליו קיים ונעלמים ברגע שפונים למשחק הבא. חלק מהמונחים ממשיכים להתקיים מעבר למשחק מסוים. חלקם אף מגיעים למיינסטרים: noob, 

OP במשמעות של overpowered,
to spawn עבור דברים שצצים פתאום או שוב ושוב איפשהו וכו'. ברור שכל תחביב וכל תחום מקצועי יוצרים בהכרח שפות משלהם.

מונחי נישה ספונטניים

שמתי לב לשפה מהירה עוד יותר, למשל, כאשר הייתי שותף לכתיבת מחזות לתיאטרון הווינאי Aktionstheaterensemble. צפיתי בחזרות התיאטרון כצופה מן הצד ורשמתי הערות. באותו הזמן, בהדרכתו של הבמאי מרטין גרובר, נוצרו טקסטים חדשים מאלתורים של השחקנים. וכך צמחה מעין שפה שעמדה בפני עצמה, שכללה בחלקה כמובן מילים מז'רגון התיאטרון, אך מדי פעם צצו גם מונחים וניסוחים קטנים ונישתיים יותר שתיארו תופעות שהתרחשו על הבמה רק באותו רגע.
אלו ניסוחים שרלוונטיים רק בהקשר של החזרות המסוימות האלה. להלן הערה שרשמתי: "עלינו להדגים תוקפנות, אך להדגים תוקפנות באמצעות תוקפנות -  זה נקרא גאגא. עלינו להדגים תוקפנות באמצעות צ'ה צ'ה צ'ה!" בהקשר של "למנוע את ההופעה" מדברים על "חבלה עצמית מתמדת" של הדמויות בעצמן. לדברי מרטין גרובר, "עלינו למצוא שפה חדשה לכל הצגה". יפה בעיניי שכך בעצם גם המדע עובד בדרך כלל: חוקרים תחום מחקר מסוים ובהמשך ממציאים מילים חדשות כשצריך לתת שם לתופעה חדשה או כדי ליצור בידול באופן מדויק יותר.

הערות לא ברורות

אותו הדבר קורה גם כשכותבים רומן. הדמויות שממציאים, מבנה העלילה, הקשרים של האפיזודות במערכת עצמה, שאדם נושא עם עצמו לבד לעיתים במשך שנים, שפה פרטית קטנה, מדע פרטי שלא קל להעביר לעולם. הסיבה שבגללה אני מתעורר בלילה ורושם הערה: "התרופות המזויפות הן התרופות נגד Tom-Schmittisierung! (תגובת נטרול! כימיה!)" לעיתים כשמסתיים יום שבו הייתי עסוק בכתיבה אני מרגיש כאילו חזרתי ממדינה אחרת. במשך כמה שעות אני מתקשה לדבר עם אנשים. עם זאת תהליך הכתיבה גם כל כך מרגש. לכתוב רומנים זה כמו ללמוד כל כמה שנים משהו אחר, כמו להיות מסוגל לחקור כל פעם משהו.

עוד ועוד יצירות חדשות

כל השפות הפרטיות הקטנות הללו הן כנראה גם הסיבה לכך שלא קיימת שפה אוניברסלית ומושלמת אחת שמסוגלת להכיל את העולם. לכן גם כל הניסיונות להמציא שפה כזאת באופן מלאכותי דינם להיכשל. בכולנו קיים צורך טבעי ומתמשך להמציא מילים חדשות, ליצור נישות חדשות, ליצור שפות סודיות חדשות ומילים אופנתיות לנוער. השפה הופכת את המצבים היומיומיים שלנו לדיסציפלינות מדעיות קטנות ומיוחדות משלה. אפשר לחקור הכול היום ואפשר לגלות דברים חדשים בכל מקום.

 

רגע של שפה - הטור הלשוני

אנו מקדישים את הטור הדו שבועי שלנו "רגע של שפה" לענייני שפה כתופעה תרבותית וחברתית. כיצד מתפתחת השפה, מהי הגישה של הסופרים.ות ללשון שהם משתמשים בה, כיצד היא מעצבת את החברה? כותבי.ות טורים שונים, אנשים שיש להם זיקה מקצועית או אחרת לשפה, יכתבו על נושא הקרוב לליבם בשש מהדורות עוקבות.