דיגיטליזציה ורב-לשוניות
"העולם הוא שפה" – מדוע חשוב ללמוד שפות גם בעידן הדיגיטלי

האם אפליקציות תרגום ייתרו את לימוד השפות בעתיד הקרוב? מה יקרה למוח כשלא נלמד עוד שפות? כיצד אפשר לעורר מחדש את המוטיבציה ללמוד שפה היום? פרופסור מיכאלה סמבניס (Michaela Sambanis) ופרופסור היינר בטגר (Heiner Böttger) מספקים ממצאים מאלפים מתחום מדעי המוח.
 

מאת שטפני אייזנרייך וד"ר פאולה שולמן

גברת סמבניס, נפתח את הריאיון בשאלה פרובוקטיבית: לשם מה ללמוד היום שפות כשיש תוכנות תרגום טובות בשוק?

פרופסור מיכאלה סמבניס | © Sambanis מיכאלה סמבניס: לימוד שפות תורם באופן ברור לתהליכי למידה וחינוך. העולם הוא שפה. אנו עוסקים באחר ותוך כדי כך מתוודעים לתרבויות ולמסורות חדשות שיכולות לסייע לנו להיות פתוחים יותר. בהיבט הכלכלי לימוד שפות הוא השקעה נבונה הנושאת תשואה גדולה. לימוד של יותר משפה אחת מעורר תהליכים ארגוניים ותהליכי צמיחה מסוימים מאוד במוח שמשתלמים. הוכח למשל שיש האטה בהידרדרות הקוגניטיבית בתהליך ההזדקנות, דמנציה מתחילה ארבע עד חמש שנים מאוחר יותר. כמו כן לאנשים רב-לשוניים יש סיכוי גדול פי שניים לשחזר את היכולות הקוגניטיביות שלהם לאחר שבץ מוחי. אפילו אם נחשוב רק על העלויות הרבות שמערכת הבריאות תוכל לחסוך.

"הטכנולוגיה מרחיקה אנשים אלה מאלה. היא מסבה לנו סבל."

יש לנו כבר אפשרות לשים אטם אוזניים באוזן, שבאמצעותו נוכל לקבל תרגום סימולטני מיידי במהלך שיחה. את סבורה שדווקא טכנולוגיה זו תוביל לירידה בלימוד שפות זרות בעולם?

מיכאלה סמבניס: אני מקווה שלא. מצד אחד ברור שהטכנולוגיה הזאת היא יתרון עצום עבורנו. בלעדיה לא היינו יכולים לתקשר זה עם זה. מצד שני היא גם  מרחיקה אותנו אחד מהשני ומסבה לנו סבל. נלקח מאיתנו מימד שלם של תקשורת. נוסף על כך אני אפילו לא רוצה לדמיין לעצמי מה יהיו ההשלכות של אנשים שמפסיקים לאתגר את מוחם. בהקשר זה אפשר לבחון את אפקט פלין. במשך עשורים רבים אפשר היה להבחין בכך שאנו נעשים חכמים יותר ואילו במהלך השנים האחרונות יש עמידה במקום או אף ירידה במדד זה. אפקט פלין מעיד על כך שאיננו מנצלים עוד את יכולותינו האמיתיות בתחומים מסוימים. באופן לא מפתיע זה בא לידי ביטוי באחד התחומים שבהם יש לטכנולוגיה תפקיד חשוב מאוד כיום, הניווט. מי מאיתנו עדיין מתכנן לעצמו את הנסיעה בראש? אנחנו משתמשים בתוכנת ניווט ובעצם כבר לא מסוגלים להתמצא בלעדיה.

"חד-לשוניות משמעה עוני תרבותי"

מהי המשמעות של רב-לשוניות עבור החברה?

© בטגר היינר בטגר: בשנת 2015 השתתפתי בכנס בנושא רב-לשוניות באוקלנד שבניו זילנד. פרופסור מַאוּרִי פרץ בבכי לאחר הרצאה של 15 דקות. מדוע? זמן קצר קודם לכן החליטה הממשלה, שנתונה כנראה להשפעה חזקה מצד מבריטניה בכל הנוגע למדיניות חינוכית, שאנגלית צריכה להיות השפה הרשמית בכל בתי הספר שם. יש לזכור שבבית ספר יסודי באוקלנד יכול להיות ייצוג לעד 64 שפות אי. אם אנגלית היא כעת השפה הרשמית בבית הספר, ברור ששפות האיים של הילידים ייכחדו: בדור הבא ובדור שאחריו איש לא ידבר עוד בשפות האלה. באמצעות השפעה על מדיניות חינוכית הקשורה לשפה ישיגו הבריטים את מה שלא יכלו להשיג באמצעות הקולוניזציה. באמצעות דיקטטורה של שפה אחת, למשל אנגלית בניו זילנד, אנו עדים לירידה תרבותית ולדעיכה של "שפות מקור".
 

בסופו של דבר דיקטטורה של שפה קיימת בכל העולם. אנגלית הפכה לשפת העולם.

היינר בטגר: היינר בוטגר: זה בעצם מוביל לתובנה שאינה משביעה רצון. עלינו להפסיק לשפוט שפות על פי ערכן ולהתחיל להתבונן בערך המוסף של שפות רבות ולא רק של אנגלית כ- lingua franca. על פי המיתוס אנגלית נחשבת לשפה קלה. זה אכן נכון עד רמת תקשורת מסוימת. עם זאת כשמדובר ברמת דרישות אחרת היא הופכת להיות קשה ויש בה רק מעט כללים ברורים, כל השאר נתון לכוונות הדוברים או הכותבים בשפה.

"הלמידה צריכה להיות חווייתית ולהתאים לתקשורת היומיומית"

בניגוד לאנגלית, גרמנית וצרפתית נחשבות לשפות שקשה ללמוד אותן. באיזו מידה דעות קדומות כאלה משפיעות על לימוד שפה? מה הופך לימוד שפה לאטרקטיבי?

מיכאלה סמבניס: על פי מחקרים בתחום הדידקטיקה והפסיכולוגיה לעמדות שיש ללומדים יש השפעה מכרעת. גם אין לשכוח שאנגלית נוכחת מאוד בחיים שלנו. זו שפת האינטרנט והתקשורת. היא חלק מתרבות הנוער. מרגישים בנוח איתה וגם מבינים שזו שפה מועילה בחיי היומיום. השפות האחרות נוכחות פחות בדרך כלל וזה משפיע כמובן על הרלוונטיות שלהן. בהקשר זה המחקר על השעמום מאיר עיניים. יש מחקר שבו תלמידים בגיל העשרה מדרגים מקצועות בבית הספר על פי רמת השעמום שלהם. מקצוע המוזיקה משעמם מאוד בעיניהם, ואחריו פיזיקה ומתמטיקה. לעומת זאת אנגלית מדורגת במקום גבוה יותר משום שהתלמידים רואים בה תועלת ויכולים להשתמש בה באופן מיידי. הם יכולים להביע את דעתם, לדון בנושאים אקטואליים ולראות קשר בין השפה לחיי היומיום שלהם. אלו הגורמים שהיו חשובים לתלמידים בבואם לדרג את המקצועות הנלמדים בבית הספר. גורמים אלו מעוררים מוטיבציה בקרב התלמידים. הלמידה חייבת להיות חווייתית, רלוונטית, ולהתאים לתקשורת היומיומית.

"כישרון לשפות הוא נרכש"

עד כמה יש מקום לכישרון לשפות וכיצד ניתן למדוד זאת במוח?

מיכאלה סמבניס: אחד החוקרים המובילים בתחום הוא ד"ר ינטשקה Jentschke, פסיכולוג ומדען מוח מאוניברסיטת ברגן שבנורווגיה, שחוקר את ההדמיה ואת העיבוד של מוזיקה ושפה במוח. לטענתו עד כה לא נמצאה עדות מוכחת לכישרון מולד לשפות. שני גורמים נראים רלוונטיים: ראשית, נקודת הזמן שבה מישהו מתחיל לתרגל משהו. שנית, הזמן המושקע בלמידה ובתרגול. המחקר דווקא מדבר נגד משהו מולד ובעד פוטנציאל הקיים אצל כולם, אך אצל חלקנו הוא נותר רדום. אני סבור שהמרכיב הגנטי קיים ויש לו צורה של מעין צוואר בקבוק: בלי כנפיים אי אפשר לעוף בהצלחה. אנו אנשי החינוך טוענים שלצד גורם הזמן (התחלה, משך ותדירות הלמידה) איכות התקשורת חשובה מאוד.  

כיצד ניתן להתגבר על מחסומי שפה קיימים?

מיכאלה סמבניס: המוח מסוגל להתפתח ולהשתנות. אנו זקוקים לגירויים חיוביים רבים כדי ללמוד מחדש, כלומר ליצור הזדמנויות רבות שיגרמו לנו להבין שיש לנו יכולת. באמצעות צעדים קטנים, דוגמאות ומודלים חיוביים לחיקוי, המוח יכול ללמוד מחדש. עם זאת יש צורך בסבלנות משום שבמוח נבנתה רשת שבה התקבעה רתיעה מהשפה. זה טעון מאוד מבחינה רגשית. בעצם צריך לפרק את הרשת הזאת ולבנות רשת חדשה במקומה. כשיש רשת שמעוניינים להחליף או להשלים אותה, הרשת החדשה חייבת להיות חזקה יותר מהישנה. חוויות הצלחה והתרשמויות חיוביות מסייעות בהחלט לשבור מעגלי קסמים כאלה.

שותף לריאיון:

היינר בטגר הוא פרופסור לדידקטיקה אנגלית באוניברסיטה הקתולית אייכשטאט-אינגולשטאט. תחומי המחקר העיקריים שלו הם רב-לשוניות ונוירופדגוגיה של השפה.

שותפה לריאיון:

פרופסור מיכאלה סמבניס מכהנת כראש הקתדרה לדידקטיקה אנגלית באוניברסיטה החופשית ברלין. היא משלבת את ממצאי חקר המוח בדידקטיקה ומפרקת בסיסי ידע לצורך יישום מעשי.