חברותי… בהחלט
כיצד אנשים מציגים את עצמם בגרמניה

אנשים שמציגים את עצמם בגרמניה אומרים בד"כ את שמם הפרטי ומיד לאחר מכן את המקצוע שלהם. עבור כותב הטור שלנו מקסימיליאן בודנבוהם זה לא כל כך פשוט.

מאת מקסימיליאן בודנבוהם

כשאנשים מציגים את עצמם הם קודם אומרים את שמם, לאחרונה יותר ויותר רק את שמם הפרטי מכיוון שהחברה בגרמניה עוברת אט אט לפנייה הלא רשמית Du . אם לא ברור מהסיטואציה מה המקצוע של האדם שמציג את עצמו זה יהיה הדבר הבא שהוא יאמר. בגרמניה נהוג לומר מה המקצוע שלך. 

אם אדם אינו מדבר על המקצוע שלו כי הוא במסיבה פרטית ואינו מעוניין לדבר על הנושא באותו הרגע, ברגע שהוא ילך כולם ישאלו: "בחור נחמד אבל מה הוא עושה בחייו?" מכיוון שמהותי לדעת מה אדם עושה בחייו. אחרת ההתרשמות מהאדם אינה שלמה. בעצם אדם הוא כלום בלי מקצוע. להיות תלמיד או סטודנט יכול להיחשב גם כמקצוע - לכן מגיל שש בערך אדם יכול להיות "משהו".

"אני אדם די סגור"

כשמכירים מישהו חדש לא מנדבים אף פעם מידע נוסף שעשוי לבלבל את האחרים: "שמי מקסימיליאן ואני אדם די סגור". זה לא מעניין איש. גם לא אומרים אם אתה אבא או מזל אריה, אם אתה אתאיסט או אדם שמתעניין באקולוגיה. זה ממש לא רלוונטי. רוצים לשמוע רק "אני אינסטלטור."

אמנם אני לא אינסטלטור, זאת דוגמה אקראית לגמרי שצצה במוחי כעת, אולי מפני שאינסטלטורים מרבים להופיע בכלי התקשורת, שכן יש פחות ופחות מהם. אילו הייתי אינסטלטור, אנשים היו מגיבים: "נחמד, זקוקים היום לאינסטלטורים!" הם היו יכולים לדמיין לעצמם משהו על המקצוע שלי וגם עליי והיו מברכים אותי על הביטחון בעבודה שלי. זה היה יכול להיות פשוט ומהנה.

בבוקר מספרים ואילו אחר הצהריים אותיות

למרבה הצער זה לא כל כך פשוט. כשאני מציג את עצמי בפני אחרים, איש אינו אומר: "נחמד!" מכיוון שבבוקר אני בקר בחברה ואילו אחר הצהריים אני סופר עצמאי. בבוקר מספרים, אחר הצהריים אותיות, כך אני נוהג לומר כדי שאנשים לא יעמדו מולי בפליאה זמן רב כך כך. העניין הוא שאני לא אומר באופן ברור איזה עיסוק אני מעדיף. 

העמיתים שלי בחברה חושבים שאני די משוגע מכיוון שאני מסכים לעבודה במשרה חלקית ולאחר מכן אני עוסק בכל מיני דברים יצירתיים לא כך כך ברורים… גם העמיתים שלי בתחום הכתיבה חושבים שאני קצת משוגע משום שאני מתנדב במחלקת הכספים, מעשה שאינו יאה בתחום האמנות והיצירה.

אדם צריך מקצוע אחד בלבד!

העמיתים שלי בעבודתי כבקר חושבים לעתים קרובות שאני חייב חופש אחר הצהריים כי אני זקוק לזמן כדי לכתוב שורה פה שורה שם, זה לא נשמע כמו עבודה רצינית. לעומת זאת עמיתיי לכתיבה מתארים לעצמם שהבקרים שלי די רגועים כי יש לי עבודה קבועה וכך אני לא נאלץ לרדוף אחרי עבודה בתחום הכתיבה ולא צריך לחשוב על משהו חכם לכתוב עליו לפני המועד שנקבע. 

למעשה אני עובד די הרבה, אך מכיוון שיש לי שני מקצועות אני כנראה האדם היחיד ששם לב לכך. לעתים קרובות נדמה לי שאנשים שאני משוחח איתם תמיד תוהים מי אני באמת, לא חשוב כמה פעמים אני מסביר להם שאמנם יש לי כמה מקצועות, אך חוץ מזה אני אדם די נורמלי, לפחות כך נראה לי. אין איש שמסוגל להכיל את זה. אגב, גם בגרמניה המילה "מקצוע" מופיעה בכל טופס בלשון יחיד. אדם צריך מקצוע אחד בלבד! אמנם זה לא כתוב כך בתנ"ך או בספר החוקים, אך נראה כאילו כך זה היה כתוב בשניהם.
 
שמי מקסימיליאן בודנבוהם. פה אני כותב טור. נסתפק בזה.