גרפיטי
אמנות אורבנית ברחובות תל-אביב: פנים רבות לה

הפסיעה ברחובות תל-אביב מזמנת שוב ושוב מפגשים עם אמנות אורבנית השוכנת על גבי קירות בניינים, שערי מוסכים או בחצרות אחוריות. סצנת אמנות הרחוב נמצאת בפריחה, ועיר ההיי-טק הישראלית צוברת מוניטין ברחבי העולם כמרכז לאמנות אורבנית. כך הופך טיול בדרום העיר למסע שבו ניתן לגלות יצירות אמנות בפינות חבויות של המרחב הציבורי.

אמנות הרחוב שהחלה בניו-יורק התפשטה בינתיים לכל העולם, והיא אולי הזרם האמנותי העכשווי שזוכה כיום לפופולריות הרבה ביותר. גם במטרופולין של תל-אביב ניתן לגלות בפינות רבות של העיר אמנות אורבנית, כצורת ביטוי אמנותית הנגישה לכלל האזרחים*. מכיוון שמדובר באמנות המצויה במרחב הציבורי, התייר או תושב המקום לא צריך לבקר באף מוזיאון או גלריה. במקום זאת, המפגש בינו לבין האמנות האורבנית מתרחש בחיי היומיום. באופן כזה, האמנות מצליחה לקיים אינטראקציה הדוקה עם החברה שבתוכה היא פועלת. עבור אמנים רבים, המרחב הציבורי האורבני מהווה מרחב דמוקרטי שבו ניתן לדון בסוגיות חברתיות. ההתערבויות האמנותיות מאפשרות "לכבוש מחדש" את המרחב הזה מידי השפעות קפיטליסטיות השולטות בו, דוגמת פרסומות ושלטי חוצות.  
        
בתחום האומנות האורבנית מתקיימת הבחנה בין אמנות "חופשיה", לרוב בלתי חוקית, ובין פרויקטים שזוכים לתמיכתם של נותני חסות או אוצרים. כמו במקומות רבים אחרים, גם בתל-אביב אסור לצייר או לרסס על קירות הבניינים, דבר שעלול להוביל לקנס כספי או אפילו לעונש מאסר. עם זאת, העירייה בדרך כלל מעלימה מכך עין, לא פועלת נגד הציירים או המרססים וגם לא נוקטת צעדים למחיקת עבודותיהם. שכן, האמנות שעל הקירות לא רק מושכת תיירים, אלא גם תורמת לתדמיתה של העיר ומעלה את ערכן של שכונות מוחלשות.  

זה בדיוק מה שקורה היום בדרום תל-אביב, האזור שבו נמצאות השכונות פלורנטין וקריית המלאכה אשר נהנות מפריחה בסצנת האמנות האורבנית. פלורנטין, אשר קודם לכן אכלסה בעיקר בעלי מלאכה, משמשת מזה זמן רב כמוקד משיכה למגורי אמנים וסטודנטים. תהליך הג'נטריפיקציה המקיף את השכונה הולך ומתגבר בהתמדה בשנים האחרונות, אך עדיין ניתן להבחין במספר רב של בניינים מתקלפים, מוסכים ובתי מלאכה ישנים ומוזנחים. כל אלה מהווים מרחב גדול דיו להפצת כתובות הגרפיטי, הציורים והמיצבים של יוצרי האמנות האורבנית.

סצנת האמנות הזו נמצאת בשינוי מתמיד

מי שחושב שבלתי אפשרי ליצור אמנות רחוב ללא שימוש בבקבוק של ספריי צבע, ייאלץ להכיר בטעותו. יוצרי האמנות האורבנית עובדים עם חומרים שונים, ביניהם גם ספריי, שבלונות, סטיקרים וצבעים. בפלורנטין אפשר להיתקל דרך קבע ביצירות המורכבות משילוב של כמה חומרים, למשל פלסטיק ומתכת. לעתים קרובות ניתן למצוא אמנות רחוב במקומות לא צפויים לחלוטין, כמו למשל בחצרות אחוריות ובין מוסכים מוזנחים, אך גם על גבי קירות בניינים, מטרים רבים מעל פני הקרקע. סצנת האמנות הזו נמצאת בשינוי מתמיד. כל הזמן צצות יצירות אמנות חדשות שמכסות יצירות קודמות, בין אם משום שהתושבים המקומיים סיידו אותן ובין אם משום שאמנים אחרים ריססו עליהן יצירות משלהם. אין ספק שבסצנה יש תחרות רבה בין האמנים הפועלים בה.

ישנם גורמים רבים שמשפיעים על ההחלטה היכן למקם את היצירות או על המוטיבים שמאפיינים אותן, ביניהם גם נושאים בעלי רלבנטיות חברתית כמו פוליטיקה, דת או אדריכלות. יוצרי האמנות האורבנית עוסקים גם בבעיות חברתיות או פוליטיות רגישות, במטרה להסב את תשומת הלב הציבורית לעוולות שונות.  

אחד מאמני הרחוב המפורסמים ביותר בתל-אביב הוא דיוז (Dioz), שבעבודותיו ניתן להיתקל בפינות רבות בעיר. יצירותיו מאופיינות בצבעים עזים וחזקים. דיוז מצייר דמויות או ראשים גדולי ממדים ומוסיף להם מאפיינים אבסטרקטיים שגורמים להם להיראות עטויי מסיכה. מנקודת מבט אמנותית היסטורית, עבודות אלה מזכירות אמנות מאמריקה הלטינית ואת יצירותיו של פיקאסו. אם תסתכלו כלפי מעלה, אולי תגלו על קירות הבניינים יצירה של יהונתן כיס-לב. הדמויות הניצבות במרכז עבודותיו של כיס-לב לקוּחות ממעשיות ואגדות, כמו עליסה בארץ הפלאות או דמות מכשפה - שתיהן מחזיקות בקבוק של ספריי צבע. ביצירותיו משתמש כיס-לב בשבלונות. כאשר נתקלים בדמויות המאכלסות אותן, בדרך כלל על קירות בניינים בגובה רב, ניתן לזהות דמויות מוכרות שמוצגות בצורה שונה מהרגיל. סגנון אמנותי זה מאלץ את המתבונן לחשוב בעצמו על המשמעות המסתתרת מאחורי מוטיב היצירה ומיקומה במרחב העירוני. שכן בשונה ממוזיאון, אמנות הרחוב לא מתוּוכת באמצעות לוחית הסבר או קטלוג, ומי שיחפש אחר כותרת ליצירה צפוי להתאכזב. גם כדי לקרוא את חתימת האומן צריך לפענח את טביעת החותם שהשאיר אחריו. אך בה בעת, זהו חלק מעוצמתה של האמנות האורבנית, אשר באמצעות מאפיינים אלה מעודדת את תושבי העיר או את המבקרים בה לחשיבה עצמאית.   

האנונימיות של האמנים

גם נושאים פוליטיים זוכים לעיסוק חוזר ונשנה מצד האמנים. למשל, ביצירה שבה מוצג ראשו של תיאודור הרצל, מייסד הציונות הפוליטית, אשר רוסס בצבע באמצעות שבלונה על חומה בין שתי חנויות.  מתחתיו נכתב "לא רוצים, לא צריך", כפרפראזה על אמירתו המפורסמת של הרצל משנת 1900 "אם תרצו אין זו אגדה", שבה התייחס הרצל לאפשרות של הקמת מדינה ליהודים. יתכן שבכך מבקש האמן למתוח ביקורת על החברה הישראלית, ולומר שישראל לא תתקיים לאורך זמן אם אזרחי המדינה לא ירצו זאת בעצמם.

כמה רחובות משם, במעבר הממוקם בין מוסכים לסדנאות אמנים, ניתן להבחין על גבי דלת שחורה בקווי מתאר של דמות יהודי חרדי השקוע בתפילה. בסמוך לו רוססו בצבע שני שלטי דרכים המורים לכיוון ירושלים ותל-אביב, ומרמזים על השוני בין "העיר הקדושה" ו"עיר החטאים". ליד השבלונה הזו, של אמן הגרפיטי הצרפתי אשר מכנה עצמו C215, הודבקו אבני "שבץ-נא" מעץ אשר מרכיבות את המילים "כה נכתב". זהותו של האמן אינה ידועה. כל מה שידוע עליו הוא שמדובר ביהודי חרדי. מכיוון שאמן זה עוסק בנושאים רגישים הלקוחים מהעולם החרדי, הוא חייב להישאר בעילום שם. המילים מזכירות פסוקים מהתנ"ך אשר עוסקים, בין היתר, בחוקים שיש לנהוג לפיהם. השימוש שהאמן עושה באבני "שבץ-נא" – אשר במהלך המשחק ניתן להחליפן באבנים אחרות – וההתייחסות המפורשת שלו לטקסטואליות מאפשרים לו להטיל ספק ביומרה של התנ"ך לשקף אמת מוחלטת. זאת, משום שהוא מסב את תשומת הלב לכך שחוקים דתיים, אשר משפיעים על חייהם של אנשים רבים, נשענים למעשה על מילה ועל טקסט.

המרחב שבו פועלת אמנות הרחוב התל-אביבית מְזַמֵן מפגשים תדירים עם עבודותיהם של יוצרים מוכרים בתחום, כמו Dede, Klone, Know Hope או ניצן מינץ. מינץ, אמנית ומשוררת, כותבת בעברית את שיריה על גבי קירות באותיות דפוס גדולות. היצירות גדולות הממדים של האמן Dede נראות במבט מקרוב כמורכבות ממספר רב של פרטים קטנים. למשל, שני הגדיים הנאבקים זה בזה, אשר מצוירים על גבי קיר שלם ברחוב צדדי בפלורנטין, נראים כאילו הם עשויים מחלקי עץ. המוטיבים של Dede קשורים תמיד לחיות, אך בצורה שאינה ריאליסטית לחלוטין. מאפיין נוסף המזוהה עם עבודותיו הוא השימוש בדימוי של פלסטרים.   

תוך כדי השיטוט ברחובות תל-אביב מתברר עד כמה סצנת האמנות האורבנית בעיר מגוונת ורבת פנים, דבר שמשתקף בחומרים, במוטיבים ובמאפיינים הסגנוניים של היצירות. לצד האמנים המקומיים פועלים בישראל גם אמנים מחו"ל. כדי להבחין ביצירות מומלץ להתבונן בפינות ורחובות עזובים או להרים מדי פעם את המבט כלפי מעלה, משום שאמנות הרחוב בעיר הים-תיכונית הזו שוכנת במקומות לא שגרתיים. כדי לגלות את היצירות המסתתרות בנוף האורבני אפשר לפסוע לבד ברחובות העיר או לקחת חלק בסיור מאורגן, כמו למשל זה שמארגנת חברת סיורי האמנות "Alternative Tel Aviv".

* מאמר זה מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות הקריאה בלבד, והוא מתייחס לנשים וגברים כא