אידיליה אכזרית

הסופרת האוסטרית יוליה יוסט מיטיבה לתאר בספר הביכורים שלה את ילדותה בקרינתיה בשנות התשעים בין העבר הנאצי להווה הימני פופוליסטי.

מאת הולגר מוס

שנת 1994 בקרינתיה הכפרית: ילדה בת 11 מסתתרת לה מתחת למשאית גדולה. משפחתה מתכוננת למעבר לבית גדול יותר בכפר אחר, בין היתר כדי לאפשר לאם מרחב להתמכרות שלה לקניות. כותרתו של רומן הביכורים של יוליה יוסט מסורבלת מעט: המקום שבו הפסגה הגבוהה ביותר בהרי קרוואנקן נוגעת בשמיים. המספרת בגוף ראשון משחקת מחבואים עם החברה שלה לוקה, שסופרת ממאה עד אפס בבוסנית. לוקה היא בת של פליטים מבוסניה, בת גילה של המספרת.

המספרת מתבוננת בסביבתה ממקום מחבואה והולכת לאיבוד בתוך הזיכרונות והחלומות. יוסט בחרה בנקודת מבט של ילדה משום שילדים נוטים להביט על העולם בבנאיביות וללא שיפוטיות, כך אמרה המחברת בריאיון Deutschlandfunk-Interview. יחד עם זאת אפשר לחוש באדם המבוגר  שעומד מאחורי הילד מכיוון שבאופן טבעי האלטר אגו המבוגר מרחף מעל המספרת הילדה.  

רמאות, רוע לב וצבעוניות

הילדה גדלה במה שנדמה כאידיליה, לפחות הטבע אינו מזיק: "כאשר עוסקים בחי ובצומח, רמאות ורוע לב הם בגדר שטויות", אולם אין כך הדבר כשמדובר באנשים. יש דמויות רבות ברומן: על כל השכנים והקרובים שהגיעו כדי לצפות במתרחש או לסייע יש סיפורים שאינם באמת מחמיאים להם.

ברומן אנו פוגשים למשל את "סבא וסבתא שטובנהוף". הסבתא לא מעוניינת לעזור במעבר לבית החדש אלא מעדיפה להתלונן בקול רם ובדיאלקט המקומי על מכירת בית המשפחה: " אתם הורגים  את לואיס המת בפעם השנייה! אתם רוצחים!" סבתא שטובנהוף עדיין גאה גם היום בכך שבקרינתיה בשנת 1938 "99.83% הצביעו בעד הסיפוח" (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית). בנוסף ישנה גם גאווה על פגיון כבוד של האס אס ועל תעודה המאשרת השתייכות לגזע הארי.

סבא שטובנהוף העקשן הולך תחילה ל"רייך" כעובד יערות ושימור. הוא שב הביתה עם פרוץ המלחמה כשספרו של היידגר הוויה וזמן בתיקו ובהמשך בונה בית גדול ומבלה את מרבית הזמן בקריאת הספר. בסמוך לבית נמצא הפונדק שסבתא מנהלת. אין לדעת אם קריאת ספרו של היידגר  קשורה באופן כלשהו להתאבדותו התמוהה והמסתורית לימים. הגרסאות הרבות והשונות על מותו של הסב מלבות את דמיונה המפותח של המספרת: פעם אחת היא מדמיינת את הסב כדג שמתפתל ומתעוות ביבשה ש"הסיכוי היחיד שלו לשרוד היה להטיל שלולית שתן שבה יוכל לצלול".

פגיון כבוד הרה אסון של האס אס

פגיון הכבוד של הוואפן אס אס שהמשפט "נאמנות היא הכבוד שלי" חרוט עליו ממלא תפקיד הרה גורל בהקשר אחר. חבורת ילדים משחקת עם הפגיון ליד באר וכך הוא נופל פנימה. פרנצי יורד לבאר כדי להביא את הפגיון. מכבי אש מחלצים אותו כשהוא ללא רוח חיים והפגיון נעוץ בבטנו, "מסתורין מבשר רעות".

אביה של המספרת מתחיל מתישהו לסחור במשאיות ומוכר חמישים מהן ליוגוסלביה המתפרקת. בעקבות זאת המשפחה מתעשרת ברמה כזאת שלהורים כבר נגמרים הרעיונות כיצד לבזבז את הכסף. האב מצליח כלכלית רק בזכות גרנוט פפנדל, חבר אחווה, כבאי וראש העיר (סיסמת הבחירות שלו היא " אחד שעושה!"), שמקשר את האב עם "האנשים הנכונים". האנשים הנכונים הם כמובן אלו המשתייכים למפלגה "הנכונה". בקרינתיה של שנות התשעים מדובר במפלגת החירות האוסטרית הימנית פופוליסטית (FPÖ) בראשות יורג היידר, שמהווה השראה לדמותו של גרנוט פפנדל. לבות את דמיונה המפותח של המספרת: פעם אחת היא מדמיינת את הסב כדג שמתפתל ומתעוות ביבשה ש"הסיכוי היחיד שלו לשרוד היה להטיל שלולית שתן שבה יוכל לצלול".

פאנופטיקון שופע

פונדק הכפר משמש למפגש חברתי. נאצים ותיקים וצעירים יושבים שם. המארחת מרלנה וולך עם נעלי הלכה האדומות שלה מפתה גברים ולעיתים אף נכנסת איתם למיטה. דמויות נוספות הן כומר הקהילה הצבוע דון מרקו, שאוהב לשמוע וידויים בשולחנות הקבועים, קומוניסט הכפר בשם פוקנהוקר והשען ביושלוויזר, שמוצאו מוינה וגם הוא חבר אחווה, ששואל לשלום חבריו באמצעות המשפט "הכול ביד הגרמנים?" 

יוליה יוסט מציעה פאנופטיקון שופע של החברה הכפרית. חשים ברומן את התשוקה שלה לשפה ולסיפור סיפורים. הרומן זועם, מלא דמיון, גס, מצחיק ויש בו קטעים לא מעטים של דיאלקט. אהבתה הרכה הראשונה של הילדה לחברתה לוקה עומדת בניגוד מוחלט לסביבה הקשה ונטולת האהבה.

המבקרים ממקמים את רומן הביכורים של יוסט במסורת הרומן האוסטרי נגד המולדת, דבר שאינו מוצא חן בעיני הסופרת כלל וכלל. עורכים השוואה בינה לבין אלפרידה ילינק והלנה אדלר. גם שמו של הסופר תומס ברנהרד מופיע בהקשר של הסופרת יוסט. הוא כתב למשל ברומן Verstörung משנת 1967 שפשעיה של עיר הם כלום לעומת פשעי הכפר, שבו "אכזריות ואלימות הם היסוד". הקריאה ברומן של יוליה יוסט מותירה את הקוראים עם סיפורים ודימויים רבים שבאמצעותם אפשר להבין את האמירה של ברנהרד.