במלאת יובל למותו של אריך קסטנר
אריך הכפול: בין דרזדן לירושלים

הוא השפיע השפעה מכרעת על ספרות הילדים והנוער והפך לאחד מנציגיו החשובים של הז'אנר בגרמניה ובעולם. בנוסף עבד כעיתונאי, מחזאי ותסריטאי. הנאצים שרפו את ספריו. ב-29 ביולי 2024 אנו מציינים יובל למותו של אריך קסטנר.

מאת אדוינה שיליאן

לרגל האירוע ערכו מכון ליאו בק ירושלים, ארגון יוצאי מרכז אירופה, מכון גתה ישראל, מרכז קובנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית והחוג לשפה וספרות גרמנית באוניברסיטה העברית כנס על חייו ויצירתו של אריך קסטנר.

אנשי רוח, סופרים, מתרגמים - כולם חלקו את התובנות שלהם ואת הזכרונות שלהם, ביניהם יהודה אטלס, מיכאל דק, פרופ' משה צימרמן, פרופ' גדעון טיקוצקי, ד”ר מיכל פלס-אלמגור, ד”ר שרון גורדון, ד”ר שרון ליבנה, דוד ויצטום, פרופ' עופר אשכנזי, פרופ' זהר שביט, אסתר גרדאי, אבנר שפירא וד”ר נעמה יגר.
 

  במשך עשורים רבים נחשב אריך קסטנר לאחד הסופרים הגרמנים הידועים בארץ. ספריו הראשונים תורגמו לעברית בשנות השלושים. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשל הרגישות של כל דבר הקשור לגרמניה, שונו ברוב התרגומים המוקדמים לעברית גם שמות הדמויות (לדוגמה לוטה הפכה לאורה, לואיזה הפכה ללי) וגם שמות המקומות. מקומות בגרמניה שונו (ציריך במקום מינכן במקור) או קיבלו שמות עבריים. כך נוצר ריחוק מהמציאות הגיאוגרפית. רק בתרגומים החדשים של מיכאל דק חזרו השמות והמקומות המקוריים.
 

סקירה קצרה של הכנס באמצעות נושאים ותמונות

מיכאל דק שהיה נער צעיר כשהזדמן לו לפגוש את אריך קסטנר בחנות ספרים בוינה סיפר על עבודתו המרתקת כמתרגם ספריו של קסטנר לעברית. הוא דיבר על האתגרים, המורכבויות והשמחה הכרוכים בתהליך התרגום. חוויות הילדות של מיכאל דק עם קסטנר ועבודתו הנוכחית כמתרגם מדגימות כיצד ספריו של קסטנר מהווים מעין גשר בין גרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר לבין ניצולי השואה. הם מציעים תזכורת ברורה ונעימה לאלו שגדלו על סיפוריו.

פרופ' משה צימרמן שוחח על כתיבתו של קסטנר למבוגרים: כתבות בעיתונים, רומנים, מחזות, תסריטים ושירה נוקבת דוגמת "קולות מקבר המונים".

ד"ר שרון גורדון בחנה בהרצאתה באופן ביקורתי את עולמם של הנשים והגברים בספריו של קסטנר ובחייו הפרטיים כאחד: הקשר המיוחד והקרוב של קסטנר עם אמו, הדמויות של הוריהם של פצפונת ואנטון, אורה הכפולה, פביאן ועוד.

ד"ר מיכל פלס-אלמגור לקחה את הקהל איתה למסע בשיריו של אריך קסטנר. היא  הדגימה כיצד קסטנר מתעכב על המציאות ההיסטורית בשיריו, אך בד בבד משמר בשירתו גם תקווה של ילד וביטחון של מבוגר.

יהודה אטלס התמקד בהרצאתו בספרו הפופולרי ביותר של קסטנר, "אורה הכפולה". הספר הקסום שמשקף את רגישותו של קסטנר לילדים, לערכים האנושיים תוך שהוא משדר רגישות, חמלה, הבנה, אהבת אדם וערכי אנוש.

ד"ר שרון ליבנה התמקדה בתפקידו של אריך קסטנר כעורך העיתון לילדים 'פינגווין' שראה אור במינכן בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.

באמצעות השיר "לזכר אריך קסטנר" שהתפרסם בשבועון "אוריינט" בשנת 1942 בחנה אסתר גרדאי את הביקורת על קסטנר שבאה לידי ביטוי בשיר ושעוררה מחלוקת בקרב העובדים בשבועון זה.

הרצאתה של ד"ר נעמה יגר עסקה בהתקבלות יצירתו של קסטנר בקרב קוראי העברית בישראל בשנות ה-50 וה-60, ובייחוד בקרב קוראים ממשפחות דוברות גרמנית.

בהרצאתו המהנה של דוד ויצטום על קסטנר ועל הקולנוע הוקרנו כמה קטעים מתוך סרטים.

פרופ' זהר שביט בחנה בהרצאתה את האופן שבו החברה הישראלית אימצה את אריך קסטנר לחיקה על אף שבחר שלא לעזוב את גרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה. "ההתקבלות של קסטנר בחברה הישראלית לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה ראויה לציון, שכן התרבות הגרמנית הפכה מתרבות מוערכת לתרבות בזויה. למרות זאת הספרות בישראל החריגה את קסטנר והוא התקבל בתרבות העברית, לא מעט הודות ל'עיבוד מחדש' של הביוגרפיה שלו ולשינויים שערכו המתרגמים בטקסטים".

למרות שהנאצים העלו באש את ספריו ולמרות עמדתו הביקורתית כלפי המשטר הנאצי בחר אריך קסטנר להישאר בגרמניה בתקופת הרייך השלישי. הוא המשיך לפרסם ואף עבד בתעשיית הקולנוע כתסריטאי של הסרט הברון מינכהאוזן. לאחר המלחמה כמעט ולא עסק בתקופה הנאצית בספריו. הצלחתו המתמשכת והעובדה כי בניגוד לסופרים אחרים לא הוטלו עליו סנקציות בשל עמדתו בתקופה הנאצית ראויות לציון. הרב-שיח האחרון בכנס עסק בסוגיה זו: הברון מינכהאוזן - קסטנר הפוליטי.