חברה בת קיימא
הגנה על הסביבה באמצעות דמוקרטיה
מניעת משברים סביבתיים עתידיים היא אחד האתגרים המרכזיים הניצבים בפני הקהילה העולמית בעת זו. נראה כי הדרך הטובה ביותר להתמודדות היא שיתוף הקהילות במשבר.
בני אדם מותירים עקבות על פני כדור הארץ. החותם שאנו משאירים אחרינו על הטבע מגיע כעת למימדים חמורים ביותר. ההשפעה האנושית על כדור הארץ ברורה ומוכחת מעבר לכל ספק. הרשימה ארוכה: זיהום הים והקרקע, כריתה מסיבית של יערות, עליית טמפרטורה, בצורות קיצוניות, ניצול יתר של משאבים, הקטנת הנפח של כיפות הקרח באזור הקוטב, זיהום נפט, הכחדת מינים ו"יבשות" שלמות של פסולת. תהליך זה אף הוביל לטביעת מונח חדש, המתאר את השפעתו של האדם על כדור הארץ: תקופה גיאולוגית חדשה המכונה "אנתרופוקן".
המשבר הסביבתי שאנו עדים לו מזה לפחות יובל שנים בא לידי ביטוי באופן החריף ביותר בשינויי האקלים. משבר זה הפך לאחד הנושאים החשובים ביותר בתקופה שלנו והוא מעיד ללא ספק על מגמות עתידיות. בסופו של דבר מדובר בהישרדות האנושות. אמנם שינוי זה אינו הראשון שהיינו מתמודדים איתו בתולדות האנושות, אולם זהו השינוי היחיד עד כה המעמיד את המין האנושי בסכנה קיומית ויש לו השלכות הרות גורל. אם לא נכבד את הגבולות הביו-פיזיים של כדור הארץ, תהיה כל כמיהה לעתיד בר קיימא לשווא.
דמוקרטיה כדרך לקיימות
מהו אם כן הפתרון למשבר זה ומהי הדרך לחברה בת קיימא? אחד האמצעים שמציעים הוא שינוי הדמוקרטיה הפורמלית: להפוך אותה לנושאת דגל הקיימות. כך תאפשר החברה למערכת הפוליטית הדמוקרטית הדיונית להחליט החלטות שהן לטובתה. באופן זה אפשר יהיה לבטל את ההבחנה בין דמוקרטיה כתהליך לקיימות כמוצר.חברה השואפת לקיימות - זו המעודדת שוויון בין-דורי בהיבט הסביבתי ויחס בריא אל הסביבה - חייבת לכלול השתתפות יזומה של הכלל ועבודה בשיתוף פעולה. בחברה מעין זו כל הקבוצות החברתיות, הקהילות הנוגעות בדבר, הנציגים הפוליטיים והאזרחים יוכלו ליזום יחדיו שלל רעיונות כדי לזהות ולפתור בהסכמה את הבעיות הנוגעות לסביבה ולחברה כאחד. יהיה זה תהליך שבו אנשים יהיו הדמויות הראשיות בפתרון בעיות ויביאו עימם את היצירתיות, את נקודת המבט, את הידע ואת המשאבים שלהם ויחלקו את האחריות בקבלת החלטות. נראה כי מודל מעין זה הכרחי לאור המימדים של בעיות הסביבה העכשוויות והאתגרים שהחברה נדרשת להתמודד איתם.
איש אינו מאמין היום כי ניתן לפתור את בעיות הסביבה מבלי לשתף את החברה האזרחית, כלומר לאפשר רק למדינה ולחברות עסקיות להציע פתרונות לבעיות הסביבה. אולם למרבה הצער כך זה נראה במציאות. התוצאה היא שסכסוכים הולכים ומתעצמים. קיימות דוגמאות רבות למקומה החשוב של החברה האזרחית באמריקה הלטינית: התנגדות לכריית פחם, פעילות למען זכויות הטבע, עימותים בסוגיית השימוש המסורתי בקרקע, הגנה על המגוון הביולוגי ועוד. דוגמאות אלו מעידות על ניסיונה של החברה האזרחית לכבוש לעצמה מרחב להשתתפות ולקבלת החלטות באמצעות המחאה. המוסדות המסורתיים אינם מאפשרים מרחב שכזה.
אם כן, תהליכים השתתפותיים הם אסטרטגיה בסיסית לפתרון סכסוכים חברתיים וסביבתיים. הם נותנים לגיטימציה רבה יותר להחלטות ציבוריות, שכן נוצרת תחושת אחריות משותפת בקרב האזרחים והגורמים הכלכליים והחברתיים השונים. הזיקה בין קיימות לבין דמוקרטיה באה לידי ביטוי בכך שבעיות סביבתיות הן אכן פוליטיות, יש להן סיבות ובאופן אידיאלי - גם פתרונות פוליטיים.
מדע, טכנולוגיה - וידע מסורתי
על דמוקרטיה והגנה על הסביבה לצעוד זו לצד זו. לא ניתן לדמיין אזרח שזכויותיו אינן מוגבלות הנמצא בסביבה מזוהמת שהיא על סף קריסה. אם ברצוננו לסייע ליצור סביבה חדשה, עלינו לשנות את החברות כך שהן עצמן יהיו הביטוי הבולט ביותר של הסביבה. הרעיון של דמוקרטיה חדשה כולל את הצורך לשתף אזרחים בנושאים סביבתיים. במקרה של אמריקה הלטינית מדע וטכנולוגיה הם כלים לגיטימיים להתקדמות לצד מתן כבוד לידע מסורתי קדום, כמו ידע ילידי.המטרה היא סוג של אזרחות סביבתית. הכוונה היא למצוא פרדיגמת פיתוח חדשה המביאה את האזרחים אל מרכז תהליכי הפיתוח; רואה בצמיחה הכלכלית תהליך מוגבל בהיבט האקולוגי, אמצעי לצורך השגת רמה גבוהה יותר של רווחה אנושית אך לא מטרה העומדת בפני עצמה; פרדיגמה שמגנה על יכולות הקיום של הדור הנוכחי והדורות הבאים כאחד ובעצם מתבוננת בתפקוד המערכות האקולוגיות המאפשרות חיים על פני כדור הארץ.
מדובר באתגר עצום שכן המשימות מורכבות מאין כמותן: ליצור מקומות ומוסדות שבהם האזרחים יכולים להתבטא, ליצור דעת קהל ולמשוך גורמים חברתיים פעילים, לארגן קבוצות שבודקות את מדיניות הממשלה ברמה המוניציפלית, לקדם דיאלוג יזום של רשתות של ייצור מידע וידע של האזרחים המאורגנים וגם מרחבים ציבוריים לצורך דיון על תוכניות סביבתיות. רק באופן זה ניתן יהיה להבטיח יישום מדיניות ציבורית הכוללת את הדרישות וההצעות של החברה האזרחית. בד בבד נוצרים ומתגבשים מנגנונים ליישוב סכסוכים.
מודל מעין זה הוא עדיין מעט יותר מתקווה עבור אמריקה הלטינית ובעצם עבור מרבית מדינות העולם. כדי שתצמח "אזרחות לקיימות" יש לאפשר מדיניות ציבורית חדשה, אולם לא נראה שיש כרגע רצון ברור לעשות זאת. אילו רצון כזה היה קיים, הייתה נפתחת הדרך לדמוקרטיה רבה יותר, השתתפות רבה יותר, הגברת השוויון והכדאיות של חברות שמתאמצות למצוא פתרונות לבעיות הסביבתיות שלנו. זוהי אולי הסוגיה הגורלית ביותר שהאנושות תצטרך להתמודד איתה במאה זו.
מאמר זה התפרסם לראשונה בכתב העת הומבולדט מגזין.