דרום אפריקה
אנטייה קרוג

 

כאשר קראתי שאלות אלו התעורר בי כעס. הן מעמידות פנים תמימות. הן מזייפות דאגה והיעדר ידע: אנחנו באמת לא יודעים, האם מישהו יכול בבקשה לעזור לנו? אולם כל שאלה נושאת עמה טביעת אצבע ברורה של בעלי הכוח, אלה אשר לעולם לא יהיו פליטים, אלה שהם בעלי כוח מספיק כדי לטבוע ניואנסים ראוותניים: פליט פוליטי, פליט מעוני, פליט סביבתי.

הדבר הגרוע ביותר בכל שאלות אלו הוא ההנחה שהן מקרינות שאם "אנחנו" רק נדע ונבין, אזי "אנחנו" נוכל לשנות את מצוקת הפליטים באופן אמיתי ויעיל. ובכן, אם "כולנו" נסכים שפליטים פוליטיים הם הפליטים מהסוג הטוב ביותר (לכל הפחות הם בעלי עקרונות וסביר להניח שיש להם עבודה), אז "אנחנו" ניקח 1.2 מיליון במקום המיליון שתכננו במקור. תודה שאישרתם שאלו הנמלטים מעוני הם הסוג הגרוע ביותר: נוהרים לעברנו כהמוני גברים צעירים חסרי השכלה, נחושים למצוא דרכים לחיות על חשבון מערכת הרווחה שלנו. פליטים אקולוגיים הם כמובן סוג א' שכן כולנו אוהבים את כדור הארץ.

האם אמרתי: אוהבים את כדור הארץ? האם אתם, ה"אנחנו" הזה שהכין את השאלות, יכולים לומר בכנות שכדור הארץ יוכל לשאת מצב שבו כולם חיים כמוכם? כן, כולם רוצים לחיות כמוכם. בית שהוא בטוח ובו שפע של מים, חשמל, תחבורה, גאדג'טים של רשתות חברתיות, מקרר עמוס באוכל, חנויות המציעות שפע, בתי ספר טובים ובטוחים, רחובות נעימים, שכנים אדיבים, עבודות מעניינות, חופשות במקומות אחרים ולעולם לא להיות נתון לחסדי מישהו אחר. האם כדור הארץ יוכל לשאת זאת? מובן שלא. אוקיי, אז האם כעת אתם חיים קצת יותר בצמצום, בצנעה, בפיכחות? האם אתם משתפים את מה שיש לכם? ודאי שלא. אז מהי בעצם השאלה האמתית כאן? מאז שנות ה- 70 של המאה שעברה ניתן לייצר מספיק מזון כדי להאכיל את כל העולם. מדוע זה לא קורה? ניתן למנוע או לרפא את מרבית המחלות, מדוע זה לא קורה? מדוע חייהם של רוב בני האדם הם חיים בלתי נסבלים?

הכול מסתכם בשאלה: מתי יתחיל העולם הראשון לשתף באופן שווה את שאר העולם?

כל המלחמות והסכסוכים נובעים מהצורך בגישה למשאבים משום שאין חלוקה הוגנת של המשאבים. כדי לתבוע זכות על משאב מסוים נעשה שימוש במגדר, בהיסטוריה, בפוליטיקה או בדת. אלה אינם נושאים אמתיים אלא הם מסווים את הרצון לגישה בלעדית. ובל נשכח: המדינות אשר אינן מוכנות לקלוט פליטים הן פעמים רבות אותן מדינות המוכרות כלי נשק לצדדים הלוחמים. ומכאן מגיעים הפליטים – מעיוות במשאבים. והטיית המשאבים באופן מעוות נובעת מהבזיזה ומהמניפולציה שמבצעים בעלי הכוח.

ולכך אני מתכוונת כשאני אומרת: לשאלות אלו יש ניחוח של אי ידיעה: אי ידיעה מדוע יש כאלה שלעולם לא קר להם ולעולם אינם רעבים או מבועתים, שיש להם זמן לשחק ולארח ולטייל, לשמור על כושר, לשמור על שיניים לבנות וישרות, שנשמותיהם מסוגלות לחשב את עלות הדאגה והטיפול.

למונח "פליט" לא יכולה להיות משמעות מיוחדת עבורי, שכן המשמעות כבר הוענקה לו על ידי בעלי השליטה הדומיננטיים: פליט הינו אדם הנדחה ומושלך על ידי החזקים ממנו. ברגע שהתואר פליט נקשר לאדם, מיד הוא נתפס כפתטי ומובך ומתבייש. מבוכה משום שלאלו הגורמים למהומות אין צורך בפתטי שכמותך והם רומסים את זכותך לגור היכן שתרצה, ובושה שהינך מושלך לרחמי "עושי הטוב" הבינלאומיים ומדינות המערב האוהדות. מי יקבל אותך? מה עליך לעשות כדי שהם ישימו לב אליך באופן כזה שיגרום להם לתת לך מנת מזון, לעלות על המשאיות שלהם, לזחול בין הגבולות שלהם, לטפס על הקירות שלהם, לשחות לעבר החופים שלהם?      

המונח פליט מרמז על חסר כוח המקווה לזה בעל הכוח; חסר ישע המתחנן לאדם נדיב. אבל אפילו יותר מכך: זה מרמז על כך שחסר הכוח הוא כזה משום שבמובן מסוים הוא מעולם לא החזיק בכוח אמתי ולכן מעולם לא הבטיח את עמדתו ומצב משפחתו. וכך, למעשה, אלה הם מיליוני חסרי התועלת המופיעים על סף הדלת, מיליוני חלשים ופתטיים: אלה שלא ניתן לעשות איתם דבר, מלבד לאסוף אותם כמו שאוספים חתולי רחוב או כלבים משוטטים, "לקלוט" אותם תוך פגיעה מינימלית בנוחות שלכם. בו בזמן אתם מגדירים מגוון כללים ותנאים עבור קבלה זו כך שתוכלו להשתמש במילה היחידה במינה, המילה המקדמת לשלטון מפלגות ימניות קיצניות באירופה וגורמת לברקזיט ולטראמפ, המילה "אינטגרציה".

תוך התעלמות מהמגוון הרחב המצוי בעולנו, חלק מהאומות זוכות לפתע בזכות להחליט: אתם רשאים או אינכם רשאים להיכנס למדינה שלנו או לשכונה שלנו או למערכת הרווחה שלנו. תוך הישענות על תפיסות מיושנות של לאומיות והזכות לבעלות פרטית, מורמים חסמים ומגובשים תנאים – כאילו שהקרקע, האוויר, המים, שייכים לנו, כאילו בידינו הזכות לאסור על מישהו אוניברסאליות.

כמה "בית" אנו צריכים? כל אחד ואחת מאתנו זקוק לעולם כולו. אנו זקוקים לעולם כולו כדי להיות בני אדם ואנושיים. אנשים צריכים להיות מסוגלים לנוע כפי שהם נעו בין היבשות מאז ראשית החיים על פני כדור הארץ.

 L’envoi

האם הביקורת על שאלות אלה היא רק דרך אחרת להאשים את המערב בכל הרוע מבלי שתהיה כל תכנית לצד זה? התכנית שלי היא כזו: להכריז בכל רחבי העולם – תקופה של שבע שנות הכנסת אורחים. כל התחבורה חופשית ואנשים יוכלו לנוע לכל מקום בעולם. הם יוכלו לעבור להתיישב ברחוב אחר, לפארקים, לבתי עשירים ואחוזות של מיליונרים, לתוך ארמונות, לחופים,  ויערות, יבשות. הם יוכלו לעבור למקום שבו הם חושבים שחייהם יהיו טובים יותר. אלה שמרוצים למדיי מהמקום שהם נמצאים בו ומאורח החיים שלהם, במילים אחרות המארחים, צריכים לחיות עם אלה שהגיעו למשך שבע שנים. אם אתם עשירים תמצאו במהרה בית אחר למשפחה הזאת, תדאגו להשכלה של הילדים שלהם ותשלמו עבור המזון והטיפול הרפואי שלהם. לאחר שבע שנים הכנסת אורחים זו מסתיימת וכולנו ממשיכים עם דף חלק. חלק מהאנשים ייתכן ויפונו, אבל מצבם של רבים יהיה טוב יותר והעולם, כך אני מקווה, יהיה יותר שוויוני.

זה יכול להיות כך או מהפכה. זה או זה או אפריקנים רעבים, סורים במצוקה, פקיסטניים מיואשים שיציפו את השערים של בעלי המותרות ואתם תצטרכו ללכת לישון כל לילה עם שומר חמוש מכף רגל ועד ראש, שיעמוד בפתח הדלת שלכם, שכחלק מתפקידו כמגן חיי המותרות שלכם, יירה בנשים, ילדים, נכים ובני אדם על סף טירוף.

אף לאומיות לא תתבע זכותה עליי, שום גבול לא יעצור אותי, האנושיות שלי היא הוויזה שלי ואתקבל בברכה בכל מקום בעולם.
 
נ.ב.: כל המובא מעלה מייצג בעיקר את עצמי, כאדם לבן בדרום אפריקה.