רגע של שפה - הטור הלשוני
ריקוד חיזור עם המילים

שפה מיועדת בראש ובראשונה להעברת מידע אך ניתן להשתמש בה גם לטובת טקטיקות של הסוואה, כך סבור הרנן דה קארו. אין זה מקרי כמובן שבהקשר זה עולות במוחו תמונות של ציפורים הפורסות את כנפיהן הצבעוניות.

מאת הרנן דה קארו

שפה, כך לימדו אותי בבית הספר, היא מערכת סימנים מורכבת המאפשרת לנו לתקשר אלה עם אלה. "לנו" כולל כמובן גם בעלי חיים ויצורים חיים אורגניים אחרים כמו צמחים ופטריות. תקשורת מוגדרת באופן כללי כ"החלפת או העברת מידע" המתרחשת ב"אופנים שונים ובדרכים שונות" (ויקיפדיה). יש להוסיף לכך כמובן: קיימות מטרות שונות.
 
ההיסטוריון הישראלי יובל נוח הררי כותב בהקשר זה בספרו "תולדות האנושות" על שלושה דברים לפחות שהפכו לאפשריים בעקבות המהפכה הלשונית שהחלה לפני כ-70000 שנה אצל הומו סאפיינס, כלומר אצל האדם:
 

–	להחליף מידע על מצב העולם ובאופן זה לתכנן תוכניות במשותף, למשל לשם התגוננות מפני איומים טבעיים.
–	לדבר על אינדיבידואלים אחרים (בעיקר מאחורי גבם), כלומר לרכל כדי לחזק דברים משותפים ובמידת הצורך לגרש את אלה שאינם חלק מהקהילה.
–	לשוחח על דברים שאי אפשר לתפוס אותם או שפשוט אינם קיימים, כלומר לתאר מיתוסים, דתות ואובייקטים דמיוניים היוצרים זהות קולקטיבית. וגם: היררכיות, עוצמה ומבני שליטה אחרים.

הסוואה מכוונת

לשפה תפקיד נוסף ורב נדבכים הקשור כמובן קשר הדוק להיבטים שהוזכרו לעיל באופן מורכב שמרתק אותי עד מאוד: מדובר באפשרות להסתיר את מחשבותינו ורגשותינו וכך ליצור ריחוק או קרבה לאנשים אחרים או למציאות - תהא המטרה אשר תהא.  

בקטגוריה זו ניתן להבחין באפשרויות שונות: האפשרות הנוראה של שימוש במילים ובביטויים במשטרים טוטליטריים כדי לייפות את המציאות האיומה. למשל "הפתרון הסופי" או "טיפול מיוחד" בגרמניה הנאצית. ישנם גם שימושים מפלים במבני מילים ריקים לכאורה כמו "אדם בעל רקע הגירה" או מונחים נבזיים כמו "תיירות הגירה".

לקטגוריה זו משתייכות גם הקשקשת הפוליטית, השקרים חסרי הערך של היומיום ויש להניח שגם חלק ניכר משפת האהבה והפיתוי שמטרתה ליצור אשליות באמצעות מילים. ופה המקום להמליץ בחום על מחקרו הנפלא והמרושע משהו של חוקר הספרות מנפרד שניידר  - Liebe und Betrug: Die Sprache des Verlangens (אהבה ובגידה. שפת התשוקה). או פשוט לצטט את ריינר מריה רילקה: „Sieh dir die Liebenden an, / wenn erst das Bekennen begann, / wie bald sie lügen“ (ראו את האוהבים / מיד לאחר שהתוודו על אהבתם / כמה מהר הם מתחילים לשקר).
 

שתיקה במקום ניים דרופינג

צורה ייחודית של "הסוואה" זו - אם לא של הבלוף - מעסיקה אותי במיוחד: זו שאני נתקל בה בקרב אנשים, ידידים ומכרים המטפחים קשר אינטנסיבי לשפה - סופרים, עיתונאים, אקדמאים - וזו הקיימת ללא ספק גם אצלי! היא באה לידי ביטוי בניסיון להרשים באמצעות מושגים חכמים, מבנים יהירים ורמזים מתוחכמים (מה שמכונה בשם ניים דרופינג, שאנו אוהבים יותר מכול) בכנסים, במפגשים של עורכים או בארוחות ערב פרטיות, להפוך את עצמנו למעניינים או להוכיח את עצמנו בדיון הסובב לא פעם סביב מושגים חכמים ומבנים יהירים…

כל זה מזכיר לי את ריקוד החיזור המורכב של כמה ציפורים כפי שאנו יכולים לצפות בו בסרטי טבע תיעודיים: התנועות האקרובטיות שלהן דומות למשפטים הסבוכים שלנו. נוצותיהן הצבעוניות הן מילותינו המעודנות, הכוריאגרפיה המסורבלת שלהן דומה לניסיונות הייחודיים שלנו לריקוד חיזור.
 
אנו חיים בתוך השפה ומתוכה. היא מגלמת עבורנו מטבע עובר לסוחר, קרדיט ואטרקטיביות שיווקית - האחרון עבור אלה שהתמזל מזלם במיוחד. עם זאת אני עדיין חולם מעת לעת לארגן סוג של "חג שתיקה" שבו ייאסר עלינו לספר דבר מה לאורחים שוחרי השפה,  לדון בעניינים שונים או לכתוב הודעות טקסט. תחת זאת כולם ישתקו במשחקי חברה ובזמן הארוחה ופשוט יביטו זה בעיניו של זה ארוכות, כשהם מתכנסים יחדיו. מעניין יהיה לראות כיצד נוכל אז לתקשר את האינטליגנציה שלנו והייחודיות שלנו כביכול.