ספריות ירוקות
כיצד הקיימות הפכה בבת אחת לנושא מרכזי – ואיך זה קשור ל- New Work
אחד מסממני ההיכר של הספרייה העירונית בשכונת Vegesack שבעיר ברמן הוא העיסוק שלה בנושא הקיימות. מרטין רנץ, מנהל הספרייה, מספר על הסיבות והגורמים שהובילו לכך:
מאת מרטין רנץ (Martin Renz)
בתחילת 2020, הצוות שלי ואני מצאנו את עצמנו שותפים לאותו גורל שאליו נקלעו ספריות ציבוריות אחרות: העולם שהתמודד עם הפנדמיה התהפך לחלוטין, ואיתו גם העבודה בספריה. שיחות החולין עם הלקוחות האהובים, האירועים בין כתלי הספרייה ומחוצה לה – דברים רבים שעד אותו רגע הרכיבו את שגרת העבודה היומיומית של הצוות שלי, ושהיו חיוניים גם עבור הדימוי העצמי המקצועי שלי, נעלמו בבת אחת. מה שנשאר לי היה קודם כל התפקיד שלי כמנהל, ולפתע הרבה מאוד מרחב חופשי שאפשר לי לחשוב על הדברים בצורה אחרת: אם העולם כולו משתנה כרגע, האם אני כבוס ממשיך לעשות "עסקים כרגיל"? ואין ספק שהיו עוד הרבה דברים לחשוב עליהם...
זו הייתה נקודת המוצא שבה נתקלתי ברעיון של "New Work". למען האמת, עד אותו זמן חשבתי ש- New Work זה לא יותר מ"באזוורד": משהו עם שולחן כדורגל וסלסלת פירות, כשכולם מסביב מתנהלים ללא גינוני רשמיות ועושים מה שהם רוצים. זה מה שחשבתי בכל אופן, עד שגיליתי שמאחורי המונח New Work מסתתר למעשה משהו אחר לגמרי. מי שטבע את המונח היה הפילוסוף Frithjof Bergmann, שביקש באמצעותו לעסוק בשאלה, כיצד ניתן לשנות את מערכת העבודה בצורה שתאפשר לאנשים לעשות עם העבודה שלהם את מה שהם "באמת, באמת רוצים". וזה משהו שעניין אותי הרבה יותר מאשר שולחן כדורגל. ויום אחד, כשהאזנתי לפודקאסט "On The Way To New Work", נתקלתי בווריאציה של השאלה הזו, שבמובן מסוים הציתה אצלי את הניצוץ הראשוני:
כיצד עבודה יכולה להפוך למשהו שמעצים אנשים במקום להחליש אותם?
או אם לנסח זאת באופן קונקרטי: כיצד אנחנו יכולים לארגן את העבודה היומיומית שלנו בספריה באופן שיאפשר לנו לשאוב ממנה אנרגיה, במקום להשקיע בה שוב ושוב אנרגיה שאותה אנו חייבים להביא ממקום אחר?
עד מהרה היה לנו ברור: אם זה מה שאמור להיות היעד שלנו, אז דרושה לנו – לצד שורה של דברים אחרים – "מטרה", כלומר בהירות בנוגע לסיבה ולתכלית של המעשים שלנו, בנוגע למה שמניע אותנו, בנוגע למשמעות ולפעילות של המוסד שלנו בתור ספריה בשכונת Vegesack, ובנוסף דרוש לנו חזון לגבי המקום שאליו אנחנו בעצם רוצים להגיע. את החזון הזה גיבשנו במשותף כצוות, וההתחלה הייתה באמצעות שיעורי בית. ביקשתי מעמיתיי לעבודה למצוא פינה שקטה בבית למשך חצי שעה, שבה יוכלו לחשוב על העבודה ולמצוא תשובה אישית משלהם לשאלה הבאה:
כאמור, למצוא תשובות לשאלות הללו לא היה סוף פסוק. במקום זאת, הייתה זו תחילתה של משימה חדשה לטווח ארוך, שכן אין ספק שכשפוסעים בדרך לקראת "עבודות חדשות", הדרך היא המטרה. ראשית כל, היה צריך לבחון באופן ביקורתי את ההיגיון של דברים רבים נוספים, ובמידת הצורך להפוך אותם לחלוטין על פיהם. כמו כן, היה נחוץ לחפש ולמסד צורות חדשות של תקשורת, ולסלול דרכים חדשות של תהליכי קבלת החלטות ומעורבות. חילופי הדעות ביחס לשאלות אלה הוכיחו את הערך הרב שלהם בתור הצעד הראשון בדרך הזו, ובעיניי הם התניעו את התהליך עבור הצוות שלי ועבורי: האנרגיות פרצו בבת אחת החוצה והמוטיבציה זינקה, מה שהוביל בסופו של דבר לשורה שלמה של שירותים חדשניים עבור המשתמשים והמשתמשות שלנו:
השטח השומם ששכן מאחורי בניין הספרייה הפך לגן שבו מתקיימות מגוון פעילויות בנושאים של חינוך אקולוגי, בשיתוף עם ה- BUND ועם מרכז ההשכלה למבוגרים (Volkshochschule), ושבו הילדים לומדים כיצד הדבורים מספקות דבש. בנוסף, ישנם מדפים של "תן וקח" עבור חפצי יומיום שעדיין במצב טוב מכדי לזרוק, ו"ספריית זרעים". בספרייה גם גובשו ויושמו פורמטים חדשים לחלוטין לאירועים שונים. דוגמה לכך היא הפעילות "אחר צהריים של קיימות", שבמסגרתה הספרייה שימשה כנקודת ההתחלה והסיום של מבצע ניקיון שכונתי, אשר התקיים תחת הסיסמה "Clean Up Your City". בסיומה של הפעילות, המתנדבים של "Foodsharing" הזמינו את האנשים לפיקניק בגן הספרייה, ולאחר מכן ערכו הפעילים של "Climactivity" חידון בנושא אקלים והתקיים אירוע של החלפת בגדים יד שנייה.
כל הפעילויות הללו הפנו בבת אחת את תשומת הלב אל הקיימות, ולא בתור רעש רקע, אלא כנושא מרכזי ובולט. הספרייה הופכת לירוקה, רשת הקשרים מתרחבת, ומגוון השירותים עבור המשתמשים בשירותינו הופך לססגוני עוד יותר. ומה שהכי טוב: הדברים האלה קורים לא בגלל שמישהו נתן הוראה לעשות אותם, אלא בגלל שבספרייה הזאת עובדים אנשים שזיהו אותם בתור משהו שמאפשר להם לצמוח, שהם שואבים מתוכו כוח, ושאותו הם "באמת, באמת רוצים".
-
-
-
-
