מבחינה פוליטית כבר ננקטו מספר צעדים חשובים בכיוון הנכון: כדי להשיג את מטרותיה בתחום האנרגיה מינתה ממשלת גרמניה בשנת 2018 את הוועדה "צמיחה, שינוי מבני ותעסוקה" ובקיצור "ועדת הפחם": פעילים מהתחומים פוליטיקה וכלכלה, ארגונים סביבתיים, נציגי עובדים ומחוזות רלוונטיים בגרמניה הכינו תוכנית להפסקת השימוש באנרגיית פחם ולשינוי המבני הדרוש בגרמניה. על פי התוכנית תסגור גרמניה את כל תחנות הכוח הפחמיות עד שנת 2038. עד שנת 2022 יעצרו תחנות הכוח בגרמניה 12.5 ג'יגה וואט מהתפוקה שלהם (מקביל ל-28% מייצור החשמל המופק משריפת פחם). כך תצומצם בחצי פליטת הפחמן הדו חמצני עד שנת 2030 .
היעדים אמנם ברורים אך מהפכת האנרגיה לא תהיה פשוטה. הפסקת השימוש בפחם היא עניין חברתי שנוי במחלוקת: המתנגדים לאנרגיה המבוססת על פחם מבקשים לראות תוצאות מהר ואילו בקרב תושבים אחרים באוכלוסייה קיימת התנגדות עזה לרפורמה. החיכוכים בין הצדדים הגיעו לשיאם ביער המבאך שבמדינת נורדריין ווסטפאליה בשנת 2018 כאשר היה צורך לכרות עצים כדי להרחיב את מכרה פחם העץ במקום. מאות פעילי סביבה התיישבו ביער במשך שבועות. עשרות אלפי מפגינים מרחבי גרמניה נסעו לשם כדי לתמוך בפעילים. במקביל איגודים מקצועיים ועובדים מתעשיית הפחם נאבקים כדי לשמור על מקומות העבודה שלהם. וגם באזורים אחרים מהפכת האנרגיה נתקלת בהתנגדות, למשל במקומות שבהם צריך להקים חוות חדשות של טורבינות רוח. תושבים מגישים התנגדות בשל מפגעי רעש, פגיעה בטבע או באתרים המיועדים לשימור. הם עושים זאת במטרה למנוע הקמת טורבינות רוח בחצר האחורית שלהם. לכן תהליך הקמת הטורבינות הופך להיות איטי והצורך הדחוף בהרחבת השימוש באנרגיית הרוח אינו מקבל מענה.
האם מחיר החשמל יעלה? לעיתים תכופות כאשר דנים בהפסקת השימוש בחשמל המופק משריפת פחם מזהירים מפני עלייה חדה במחירי החשמל. על פי חישובי מכון המחקר "אגורה למהפכת האקלים" לאזהרות אלו אין בסיס ממשי. אם הרפורמה תיושם על פי המלצות הוועדה הרי שתעריף החשמל העסקי עשוי דווקא לרדת. בשנת 2030 יהיה התעריף נמוך ב-0.5 סנט לקוט"ש מאשר ללא צמצום השימוש באנרגיה מבוססת פחם. לעומת זאת תעריף החשמל הביתי יעלה כנראה ב-0.4 סנט יותר לקוט"ש. משק בית בן שלוש נפשות שצריכת החשמל השנתית שלו עומדת על 3500 קוט"ש יצטרך לשלם מדי חודש כ-1.20 אירו יותר.
סיוע מבני לאזורים הנוגעים בדבר בשלושה אזורים בגרמניה - חבל הריין, חבל לאוזיץ ואזור מרכז גרמניה - ממשיכים בפעילות של כריית פחם. עתיד האזורים הללו מעורר דיונים סוערים בציבור. יש לזכור כי המשמעות הכלכלית היחסית של הפחם הן בחבל הריין והן במרכז גרמניה נמוכה יחסית: בשני אזורים אלו יש תעשייה מגוונת ותשתיות מפותחות. לעומת זאת חבל לאוזיץ חלש מבחינה מבנית ולכן תעשיית הפחם ממלאת בו תפקיד חשוב. התמ"ג לנפש נמצא הרבה מתחת לממוצע הגרמני והאזור תלוי יותר בתעשיית הייצור. על מנת לפצות על השלכות המהפכה המבנית יקבלו האזורים הללו סיוע של 40 מיליארד אירו ב-20 השנים הבאות להשקעה בתשתיות. כספים אלו יושקעו בשיפור התשתיות האזוריות ובחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה.
אנרגיות מתחדשות מייצרות מקומות עבודה חדשים עם הפסקת השימוש באנרגיה מבוססת פחם יאבדו כ-19000 מקומות עבודה בתעשיית הפחם. אובדן זה תופס מקום נרחב בדיון הציבורי. עם זאת נוטים לשכוח שחלק ניכר מהשינוי המבני בתעשיית הפחם כבר נעשה. לדוגמה: בשנת 1990 היה מספר המועסקים בתעשייה באופן ישיר 1276000. באותו הזמן בשנים האחרונות נוצרו 100000 מקומות עבודה חדשים בתחום האנרגיות המתחדשות, דווקא במדינות שבהן צמצום השימוש באנרגיה מבוססת פחם רלוונטי במיוחד. בכל מקרה שני שלישים מהעובדים בתעשיית הפחם יפרשו לגמלאות עד שנת 2038.
נסיגת פחם כמודל
בדיון הנוכחי קל לשכוח את ההתקדמות הרבה שכבר הושגה. בשנת 2019 פחם כבר איבד את הבכורה באספקת החשמל בגרמניה: במחצית הראשונה של השנה אנרגיה סולארית ואנרגית רוח ייצרו יחדיו יותר מפחם, כך קובע ניתוח של מכון פראונהופר לאנרגיה סולארית. ביחד עם מים והפקת אנרגיה מתהליכים ביולוגיים אנרגיות מתחדשות כבר מצליחות לספק כמעט מחצית מצריכת החשמל הציבורית. מכרה הפחם שבעיר בוטרופ נסגר בדצמבר 2018 וכך הפך למכרה הפחם האחרון בגרמניה, שריד לתעשיית הפחם המשגשגת בעבר. בימיו הטובים העסיק המכרה חצי מיליון עובדים וסיפק למעלה מ-110 מיליון טון פחם בשנה. לאחר מכן לא יכלה עוד תעשיית הפחם להתחרות בשוק הבינלאומי. המדינה העניקה סובסידיות נדיבות לתעשיה, אך בשנת 2007 גיבשה ממשלת גרמניה תוכנית להפסקת פעילותם של מכרות הפחם בהדרגה. באותה שנה נוסד ארגון RAG שדאג לסיום התמיכה ולניקוי הסביבה. הנסיגה מהפחם נחשבת למודל חיובי משום שהוא נעשה מתוך אחריות חברתית, העניק ביטחון כלכלי ודאג לנזק הסביבתי.