הכול על אודות לודוויג
"כתוב את ההרמוניות של נשמתך!"
האם ניהל בטהובן בעצמו את ענייני שכרו? ומה בנוגע לנשים בחייו? ניסיון להתוודע אל המלחין הידוע - שלב אחר שלב.
תושב בון בנשמה
לודוויג ואן בטהובן נולד בשנת 1770 בעיר בון. החל משנת 1784 שלט בבון הארכידוכס פרנץ מקסימיליאן מנסיכות הבוחר מקלן. מקסימיליאן נחשב לאדם סובלני שקידם השכלה ותרבות. כך הפכה בון למטרופולין תרבותי חשוב.
לודוויג הצעיר
"מגיל 4 המוזיקה היא אחד מעיסוקיי העיקריים. לעיתים קרובות לחשה המוזיקה באוזניי: נסה וכתוב את ההרמוניות של נשמתך!" (כך כתב בטהובן בן ה-13 לארכידוכס פרידריך מקסימיליאן מנסיכות הבוחר מקלן בשנת 1783).
דרכי המוזיקה
כנער צעיר ניגן בטהובן בוויולה בקפלת החצר בבון. הוא קיבל שיעורי פסנתר והלחנה מכריסטיאן גוטלוב נפה. בשנת 1787 נסע בטהובן לראשונה לווינה בסיועו של הארכידוכס פרידריך מקסימיליאן. בהזדמנות זו התוודע בטהובן למוצרט ושוחח עימו על ענייני מוזיקה.
חילוקי דעות עם היידן
בשנת 1794 עברו בטהובן ואחיו קספר קרל סופית להתגורר בווינה - בירת עולם המוזיקה דאז. שם למד בטהובן אצל יוזף היידן, שכינה את המוזיקה שלו "מסובכת מדי". יחסי מורה-תלמיד מורכבים...
מלחין השעה
ב-22 בדצמבר 1808 התקיים הקונצרט החשוב ביותר של בטהובן בתיאטרון אן דר וין - ללא חימום ובחורף קר ביותר. הוא ביצע את הסימפוניות החמישית והשישית. בטהובן הפך למלחין המוביל של הקלאסיקה הווינאית.
חירות ושוב חירות
בעלי ממון תמכו בבטהובן מבחינה כלכלית. הדבר הוביל למעברים תכופים ממקום למקום. הוא עבר דירה בעיר וינה עצמה מעל ל-50 פעמים, לעיתים השתכן בחדרים קטנים בארמונות של פטרוניו. "אני אוהב חיים עצמאיים!" כתב פעם להוצאת ספרי התווים, שעימה היה במשא ומתן בנוגע לשכרו. בטהובן הפך לאב טיפוס של האומן הדורש את חירותו - עם כל העליות והמורדות הכרוכים בדבר.
בטהובן והנשים
בטהובן שלא הייתה לו מערכת יחסים ממושכת עם אישה חיבר בשנת 1812 את מכתבו הידוע ל"אהובה הנצחית". עד היום נותרה הנמענת בגדר חידה עבור החוקרים.
האחיין האהוב קרל
"היומיום שוחק ומתיש אותי" כתב בטהובן לאחיינו האהוב קארל, אותו אחיין שהוא רצה להיות לו אב מאמץ. בעקבות מריבה מרה עם גיסתו נחל בטהובן תבוסה במאבק. זוהי התבוסה הצורבת בחייו.
חירש ועיוור
כשהלחין את הסימפוניה התשיעית בשנים 1822 עד 1824 היה בטהובן לא רק חירש אלא גם כמעט עיוור. בטהובן שתה כמויות גדולות של אלכוהול. ורק במחשבותיו יכול היה להאזין למוזיקה…
קבורה של כבוד
בגיל 57 נפטר בטהובן לאחר מאבק במחלות שונות. במסע הלוויה שלו השתתפו כ-20000 איש. הם ליוו את גופתו שנטמנה בבית הקברות ווארינגר בווינה. המשורר פרנץ גרילפרצר ספד לו: "זכרו היטב בשעה זו וחשבו: היינו פה כשהוא נקבר ובכינו כשנפטר!" בשנת 1888 הועברה גופתו של בטהובן לבית הקברות המרכזי של וינה ושם זכה לקבורה של כבוד.