אנטי-פמיניזם באירופה
מכשיר פוליטי: הימין הקיצוני ושנאת נשים

Eine Illustration einer Frau, die von Männerhänden Schürze und Schneebesen gereicht bekommt.
איור: © Rosa Kammermeier

נרטיבים אנטי-פמיניסטיים תופסים מקום מרכזי בקרב הימין הקיצוני. גופים אנטי-דמוקרטיים וסמכותניים פועלים באמצעות נרטיבים אלה כדי להגיע לתוככי החברה. טוביאס גינסבורג משתף במכתבו הפתוח תובנות מחקירותיו הסמויות בקבוצות ובארגונים ימניים קיצוניים וחושף את חשיבות שנאת הנשים וההיפר-גבריות כמכשיר פוליטי.
 

מאת טוביאס גינסבורג

ג'ובאנה יקרה, התעצבתי מאוד כשקראתי את הדיווחים שלך מברזיל. הכי מפחיד בעיניי עד כמה הדברים שאת מספרת נשמעים לי מוכרים גם מנקודת מבט אירופית, ועד כמה התגובה מהימין הפוליטי חזקה כעת ברחבי העולם. התקפות על דמוקרטיות ועל חברות פתוחות מכוונות על פי רוב תחילה נגד זכויות נשים ומיעוטים מיניים - אין כל חדש בכך, זוהי פרקטיקה ידועה של מנהיגים סמכותנים. אולם בעשור האחרון, מאז התחזקות הימין הקיצוני ברחבי העולם, נוצרה חפיפה בין  הנרטיבים האנטי-פמיניסטיים לאסטרטגיות האנטי-דמוקרטיות שלהם.

אויבי זכויות האדם באירופה מכריזים על שנאתם בזהירות רבה יותר, באצטלה של מאבק למען "המשפחה המסורתית" ו"גבריות אמיתית", כנגד "תקינות פוליטית" ו"אידיאולוגיה מגדרית". אולם דווקא המקובלות החברתית היא זו שהופכת את הנרטיבים האלה למסוכנים כל כך: כך הימין הקיצוני מצליח להגיע לאוכלוסיות מגוונות, כולל גברים השייכים למה שמכונה המרכז הבורגני של החברה. בינתיים הלוחמים הזועמים והנעלבים של הפטריארכיה, שיש לי איתם עסק כבר זמן רב, מגיעים כמעט מכל המעמדות החברתיים.

קשרים מסוכנים

חלפו שלוש עשרה שנה מאז שהתחלתי עם העיסוק המוזר שלי: אני מתגנב לקבוצות קיצוניות שמוטב להתרחק מהן, במיוחד אלה משולי הימין הקיצוני. חייתי בין ניאו-נאצים, הצטרפתי לכתות, מיליציות ואידיאולוגים של קונספירציות. אני מעז להעיף מבט מאחורי התיאורים העצמיים המאיימים שלהם, מבקש להבין אותם כבני אדם. אני מעוניין להבין מה מושך אותם לשנאה הזאת ומה הופך אותה ליעילה באופן נבזי כל כך.

ודאי שאנטי-פמיניזם נמצא בכל שכבות החברה. אין צורך להתגנב לקבוצות פשיסטיות מסוימות כדי לדעת זאת. אולם המשותף לכל הקבוצות עתירות הטסטוסטרון הללו הוא המאבק בפמיניזם וב"מגדריזם", ההולך יד ביד עם שיגעון גדלות פוליטי של גבריות. אלה הם מרכיבים אינטגרליים באידיאולוגיה של הימין הקיצוני וקשורים זה לזה קשר בל יינתק. העובדה שהם גם מסוגלים להגיע לרוב בחברה הופכת אותם למסוכנים באמת. המאבק הקיצוני הזה אינו רק דבק שמצליח לאחד את הסצנות השונות של הימין הקיצוני, הוא אף  הופך את הסצנה לכזו שניתן להצטרף אליה. הרחת הדבק האנטי פמיניסטי הופכת לסם עבור רבים.

הלגיטימיות של השנאה

האמת היא שכבר חוויתי את המשמעות המרכזית הזאת במהלך החקירה הסמויה הראשונה שלי. באותו הזמן נקלעתי בתמימות וכמעט במקרה לרשת ימנית קיצונית, שתהפוך כעבור כמה שנים למה שמכונה בכינוי המטעה "הימין החדש" ותזכה לפרסום. יש לה מוסדות שזוכים למימון, צוותי חשיבה, מוציאים לאור ואחוות. ניאו-פשיסטים שמביעים הסתייגות פומבית מהמשטר הנאצי ומנסחים את הלאומיות שלהם בצורה מעודנת יותר. זה כל הטריק, זה ההבדל המרכזי בינם לבין "הימין הישן". התעוררה בי סקרנות, התקשרתי בשם בדוי ועוד לפני שהספקתי לחשוב הוזמנתי לבילוי ערב באחווה פשיסטית.

זו הפריבילגיה שלי כאדם לבן: אני יכול להישיר מבט אל אותם דברים המעוררים בי פחד. כיהודי גרמני אני הרי רגיל להשתלב בחברה. וכך ישבתי נבוך בין סטודנטים צעירים, שלבשו בגדים מסורתיים ועקבתי אחר טקסי הגבריות מטילי האימה שלהם מהמאה שעברה. מדובר במחזה של ממש: הגברים ישובים בשורות על פי היררכיה נוקשה, פניהם מצולקות - גם זה חלק מהמסורת - תוצאה של לחימה משותפת, והיו"ר שלהם מפקד עליהם במהלך הערב כולו. בנימה של ציווי, בעודו מכה בחרב על השולחן, הוא דורש מהחבורה הקטנה שלו לקום ולשבת, לשיר ולשתוק, לפצוח בשירים לאומניים בקולי קולות. בראש ובראשונה החבורה הממושמעת שותה לשוכרה.

הייתי מודע לכך שלא מעט מהאחוות המסורתיות האלה משתייכות לימין הקיצוני, אולם לא הבנתי את משמעות הדבר. אין זה מפתיע שדיבורים פטריוטיים במפגשי חברים קבועים בברים מסתיימים לא פעם בסיסמאות נאציות, אך מעולם בעבר לא חוויתי את עוצמת השנאה. גזענות, מיזוגניה ואנטישמיות מתחזקות אולי בכל מקום, אולם כאן נראה כי הזלזול בכבוד האדם עבר תהליך של רציונליזציה. הלגיטימציה לשנאה, ולגיטימציה מרכזית במיוחד, כך למדתי, הייתה האמונה ב"קשירת קשר מרקסיסטית תרבותית": הרעיון שפמיניזם, "תקינות פוליטית" ו"גיוון" הם חלק ממהפכה גדולה של "פמיניזציה" ו"התנוונות" של המדינה, חלק ממאבק כולל במין הגברי, במשפחה ובעם.

הפצת מיתוסים ימניים של קונספירציה וטרור

היה זה בשנת 2009. זה נראה לי אז לא מוכר ומרוחק, בוטה וקיצוני! אולם בינתיים הטירוף הזה התפשט בחברה הגרמנית והרס כל חלקה טובה בזכות מסעות פרסום ימניים נרחבים. חלק מהרעיונות הללו מציפים את האינטרנט. ניתן לקרוא עליהם ברבי מכר ובעיתונים גדולים. ניתן למצוא אותם בנאומים של פוליטיקאים וראשי מדינות - הנשיא הרוסי, ראש הממשלה ההונגרי או עד לאחרונה, נשיא ארה"ב. וישנם הטרוריסטים הימנים הקיצונים מהשנים האחרונות - מספיק לחשוב על הרוצחים במסגד בכרייסטצ'רץ' או באוטויה, בהאלה בגרמניה או לאחרונה בבאפלו בארה"ב. כולם ציינו את המאבק בפמיניזם ובפמיניזציה כסיבה העיקרית למעשיהם הנתעבים. הם הוכיחו מעבר לכל ספק מהי משמעותה של אידיאולוגיה זו. 

אף על פי כן, היבט מרכזי זה של החשיבה הימנית הקיצונית זוכה לרוב להתעלמות בשיח הגרמני. אולי משום שהוא כל כך מקובל מבחינה חברתית. אולי משום שההבטחה המרכזית שלו מדברת לגברים רבים כל כך החוששים מאובדן הפריבילגיות שלהם: אם ההתקדמות החברתית תצטמצם וההיררכיות הישנות יתפסו שוב אחיזה, הרי שגם אתה, הגבר הממוצע, תהיה שוב חזק. במובן מסוים, זו גם ההבטחה הבסיסית של הפטריארכיה: עכשיו תחטוף אולי מכה, אבל מתישהו תהיה למעלה ותוכל לרדת.

ייעוץ אסטרטגי אנטי פמיניסטי

מדובר בהבטחה זוהרת, כוח, הבטחה שבאמצעותה ניתן לזכות בעוד ועוד כוח. אלה היו פחות או יותר המילים שבהן השתמש פקיד בכיר במכון Ordo Iuris הימני הקיצוני ובעל ההשפעה העצומה באופן מטריד בפולין. צוות החשיבה הזה (שאגב, נוסד בידי הארגון הברזילאי הימני ובעל המאפיינים של כת Tradição, Família e Propriedade) היה הכוח המוביל מאחורי ההתקפות הגדולות והצעות החוקים נגד זכויות נשים וקווירים, כמו למשל האיסור בפועל על הפלות או מה שמכונה "אזורים ללא להט"ב". כמו כן הוא חלק מרשת טרנס לאומית של כוחות ימניים ריאקציונרים ופונדמנטליסטים, החל מאוונגליסטים אמריקנים וכלה באוליגרכים המקורבים לקרמלין. הרשת האנטי דמוקרטית הזאת הולכת וגדלה.

כפוליטיקאי ימני קיצוני כביכול התקבלתי בוורשה בזרועות פתוחות. זכיתי גם לעצות כיצד להביא את "הבשורה" הפולנית לגרמניה. היה זה ייעוץ אסטרטגי לכל דבר. כן, האנשים ששוחחתי איתם היו משוכנעים במאבקם הצודק במרקסיזם התרבותי, בפמיניזם וב"התנוונות". עם זאת הם הבינו היטב שאמונה זו היא נשק רב עוצמה. האמונה ניתנת להתאמה, ניתן להשתמש בה ולהעביר אותה גם לחברות שונות, כך שאוכל לשכנע אנשים ממעמד הביניים בגרמניה להיאבק בזכויות נשים ובזכויות אדם. התנאים לכך כבר נוצרו והרשת גועשת. המליצו לי להסית אנשים במיוחד נגד טרנסג'נדרים, דבר שמצליח בכל מקום.

בגרמניה, כמו ברוב מדינות אירופה, עדיין קיים אמון בסיסי במערכת למרות ההתפתחויות המאיימות. ישנה תחושה שהתקדמות חברתית והשתתפות גוברת בחברה הן ודאיות. אולם לא כך הם פני הדברים. האמון יקר ערך ושברירי עד מאוד. האויבים מצידם אינם נחים על זרי הדפנה. האידיאולוגיה הבלתי אנושית שלהם הפכה זה מכבר לנחלת הבורגנות. עלינו להבין זאת סוף סוף אם אנו מבקשים לשמור על החירויות שלנו, שנאבקנו קשה כדי לזכות בהן.


בו-מיונג קים תמשיך את מכתב השרשרת שלנו בטור הבא. אני נרגש מאוד לשמוע על תגובת הנגד הריאקציונרית ועל המרד הפמיניסטי בדרום קוריאה.

 

על הפרויקט:


בשנים האחרונות אנטי-פמיניזם זוכה לתשומת לב רבה. אולם מהו אנטי-פמיניזם וכיצד הוא בא לידי ביטוי?
עמדות אנטי-פמיניסטיות אינן עשויות מקשה אחת. הן נעות מביקורת על הדיון המדעי על מגדר ועד לדחייה של שוויון מגדרי. לעתים קרובות הן מכוונות נגד חיזוק ההגדרה העצמית הנשית ותומכים ברעיון של זהות מגדרית בינארית עם חלוקת תפקידים קלאסית.
מאחורי הביטויים השונים של אנטי-פמיניזם עומדות בעיקר השקפות סקסיסטיות, גזעניות, הומופוביות, טרנספוביות ואנטישמיות שעלולות להוביל לאיום על הערכים המרכזיים של חברה פתוחה וליברלית.
בחילופי מכתבים, המחברים שלנו מברזיל, גרמניה, דרום קוריאה, הודו ומקסיקו מתארים את ההתפתחויות האנטי-פמיניסטיות במדינותיהם. הם מציגים נקודת מבט מקומית בסוגיה: "עד כמה אנטי-פמיניזם מאיים על הדמוקרטיה שלנו?"