ניהול מי גשמים
הגשם הופך לאוצר מוגן

ברלין שואפת להפוך ל"עיר ספוג", כזו שלא תיתן לאף טיפת גשם לרדת לטמיון. בכך משמשת עיר הבירה כחלוצה בגרמניה, בכל הנוגע לניהול בר-קיימא של מי הגשמים.
 

מאת וולפגנג מולקה

צמחי הקָנֶה הטובלים בצבעי הסתיו מתנודדים בשלווה מצד לצד ברוח הנושבת סביב "אגם הפסנתר" הקטן. מעל למפל, המים זורמים בנתיב מלאכותי. באידיליה הקטנה הזו קל לשכוח שהמקום הזה נמצא בלב ברלין – בכיכר פוטדסאם, שבה האדמה והקרקע כה יקרה, עד שהטבע כבר לא מוצא בה אחיזה. אך בעת פיתוח המתחם, המתכננים והמתכננות היו חייבים למלא אחר דרישה אחת שחלה כיום על כל המבנים החדשים בבירת גרמניה: את מי הגשמים חייבים לאגור, ואסור לתת להם לזרום לביוב, לתעלות או לנהרות. לעיקרון הזה קוראים "עיר הספוג ברלין", והוא מיושם מזה מספר שנים בכל רחבי העיר.

"לפני שמונה שנים התגבשה ההבנה שאי אפשר להמשיך כך", מסביר סטפן נאטץ, הדובר של חברות המים המקומיות. שכן, עד אותו זמן ברלין עדיין לא הסתגלה לתנאי האקלים המשתנים, שהביאו עימם עוד ועוד גשמים כבדים. הגשמים העזים הכבידו שוב ושוב על מערכת הביוב הישנה, והיו לכך השלכות חמורות. רחובות מוצפים הם רק אחת מההשלכות הללו.

שפע קטלני

לברלין, כמו לרוב הערים הגדולות במרכז המדינה, יש מערכת ניקוז משולבת. כשיורדים גשמים כבדים, מי הגשמים זורמים דרך תעלות ניקוז יחד עם המים המשמשים לצריכה ביתית. אם התעלות עולות על גדותיהן, המים זורמים ללא הבחנה אל התעלה או הזרם הבאים. דבר זה מוביל בקביעות לתמותת דגים, משום ש"מזכרות" כגון אבקה נוטלות מהמים את החמצן. בפרברי העיר אמנם יש הפרדה של מי השפכים, אך גם באזורים אלה ישנן תעלות שמזרימות את עודפי מי הגשמים אל המים שמסביב.

"עיר הספוג" אמורה לשים קץ לנטל הסביבתי הזה, באמצעות ספיגה קבועה של המים העודפים. ולכך יש עלויות משמעותיות. מתחת לכיכר פוטסדאם, למשל, מי הגשמים נשמרים במיכלים תת קרקעיים, מאחר שאגם הפסנתר לא יכול להיות בעל עומק גדול מדי, והם משמשים כדי להשקות גגות ירוקים או מדשאות במתחם. לכך יש השפעה גם על האקלים העירוני בכללותו: "לדבר זה יש השפעה מאזנת על הטמפרטורה, על מידת הלחות באוויר ועל היווצרות האבק", מסבירים היזמים.

מהמקלחת אל חוות הדגים

במרחק של כמה מאות מטרים משם נמצא "בלוק 6" בשכונת קרויצברג. כאן בוחנים חוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה הטכנית כיצד בנוסף למי הגשמים ניתן לטהר את "המים האפורים", כלומר מי השפכים המגיעים מהמקלחת או משטיפת הכלים, כך שישמשו גם בתהליך ייצור המזון. 250 משקי בית מנתבים את המים האפורים שלהם אל מאגר מים שנמצא בתוך הבלוק, ובו צמחים שמטהרים את מי השפכים. בסמוך לשם, החוקרים והחוקרות מגדלים צמחים ודגים באמצעות המים המטוהרים, אשר מכילים חומרים מזינים. 

נכון להיום, שכונות שלמות בברלין כבר מתוכננות ובנויות בצורה שמאפשרת לנצל לשימוש חוזר כל טיפת גשם. בקמפוס המדעי אדלרסהוף, כמו גם בשכונת המגורים Karow Nord, כבר אין תעלות לניקוז מי גשמים. מי הגשמים נאגרים או שמשתמשים בהם באופן מיידי להשקיית שטחים המכוסים בצמחייה על גבי הגגות או בין הבניינים. גם בשכונה החדשה שצפויה להיבנות על שטחו של שדה התעופה לשעבר טגל, מתוכנן להיעשות שימוש נרחב במערכות לניהול מי גשמים.  

מיכל אגירה ענק מתחת לפני הקרקע

חברות המים מאחסנות את המים במתקנים ששוכנים הן על פני הקרקע והן מתחתיה. עוברי אורח שחולפים על פני מגרש הכדורגל החדש בקושי מבחינים שהמתקן שוכן 30 סנטימטר מתחת לפני השטח, על מנת לאגור מי גשמים במידת הצורך. במקום אחר נבנה מיכל תת קרקעי שיכול לאגור מים בנפח של 300,000 מטר מעוקב. דבר זה שקול לקובייה עם שוליים באורך של 67 מטר. "ברלין היא אחד המקומות המתקדמים ביותר בגרמניה בנושא הזה", אומר נאטץ. "כל טיפת גשם שאינם זורמת לתעלה, היא טיפת גשם טובה."

אך המצב לא כל כך ורוד. בסוכנות לטיפול במי הגשמים, אשר אחראית על יישום העיקרון הזה, עובדים רק חמישה אנשים על התאמת המערכות הקיימות בעיר המונה מיליוני בני אדם. יתרה מכך, התקנות אשר מחייבות בנייה שמונעת בזבוז של מי הגשמים נוגעות רק לחלק מתעשיית הבנייה, וגם שם מתחרים מיכלי האגירה עם חניונים תת-קרקעיים "רבי ערך". ובכל הנוגע לבניינים הקיימים – אלה עדיין מאופיינים בהיעדר מוחלט של גישה בת-קיימא לניהול מי גשמים. "עדיין אין כאן פיתרון", מודה הדובר נאטץ. ומצב זה יימשך עד שהספוג יספוג לתוכו באופן קבוע את המים רבי הערך וימשיך להשתמש בהם באופן הגיוני מבחינה אקולוגית.