חברותי… בהחלט
לשמור מרחק של מעלה וחצי

ושוב התקיימה מחאת הנוער למען האקלים. מקסימיליאן בודנבוהם היה שם וצפה במתרחש - משלטי הקרטון ועד לאווירה.
 

מאת מקסימיליאן בודנבוהם

המשברים הולכים ומעמיקים. בכל הנוגע לסוגיית האנרגיה, המלחמה והאקלים ממלאים תפקיד. הקורונה עדיין חיה וקיימת. אולם מהו הקשר בין הדברים? התשובה מורכבת מאוד ואף הופכת להיות מורכבת יותר. במחאת הנוער הגדולה למען האקלים, שהתקיימה ביום שישי בהמבורג, ביקשה אחת המארגנות מהנוכחים, כ-17,000 איש, לשמור על מרחק בשל המגפה: "בבקשה שמרו על מרחק של 1.5 מעלות אחד מהשני", היא אמרה בטעות. צחוק ידידותי ומחיאות כפיים, זו הייתה פליטת פה חביבה למדי: נראה כי אנו טורפים מחדש את הקלפים: המשברים, הדרישות והפתרונות.

השתתפות של קבוצות שונות ומגוונת במחאות

בעבר, כלומר לפני שנים אחדות, מחאת האקלים העולמית הגדולה הייתה של תלמידים: מגיל הגן עד התיכון, הגיל הממוצע של המשתתפים היה נמוך. חל שינוי מהותי. כיום ניתן לראות שלטים רבים של בעלי מקצוע מגוונים במחאות, למשל מורים למען העתיד, מדענים למען העתיד, רופאים למען העתיד, סטודנטים למען העתיד ועוד. על גבו של אדם מבוגר העומד לידי כתוב: סבא למען העתיד. נדמה כי גם אני יכולתי להכין לעצמי שלט, למשל שלט עם הכיתוב "בעלי טור למען האקלים". טוב, לפחות אני כאן, זה מספיק בינתיים. השלטים הצבעוניים הרבים שהכינו המפגינים הם מאפיין ייחודי של מחאות אלו.

לעיתים תכופות השלטים מסביבי מצחיקים, את חלקם כמעט אי אפשר לקרוא וזה נוגע ללב שכן הם נכתבו בידי ילדים צעירים מאוד שלא התחשק להם לכתוב את האות האחרונה. "בלי כדור הארץ אין עוגיות" כתוב על אחד השלטים: אם זה לא משכנע, אני לא יודע מה כן. "להפסיק את השימוש במפוחי עלים", זה מה שכתבה אישה על שלט הקרטון שלה. זו דעתה האישית, אולם ניכר שרבים מסכימים איתה. להיות נגד מפוחי עלים יכול גם לחבר בין אנשים, אולי הם אפילו הרוב. נראה כי רק אנשים שיש ברשותם מפוחי עלים בעד מפוחי עלים.

"מהפך!"

שישה אנשים יושבים במעגל על ​​הקרקע ומציירים במהירות על שלט קרטון גדול לפני שהמחאה מתחילה. נראה כי התיאום ביניהם אינו פשוט, יש דיונים סוערים ואני לא באמת רואה שמשהו משמעותי צומח שם. יש להם רצון אולם הוא מוכפל בשש וכאן מתחילות הבעיות. "יהיה בסדר," אומרת אחת המשתתפות בטון מרגיע, "יהיה בסדר." הצעיר שלידה מגלגל עיניים ומניד את ראשו.
רבים קוראים בשלטי הקרטון שלהם למהפך. הכול חייב להשתנות במהרה. נדרש מהפך בתחום האנרגיה, הבנייה, הצריכה, הפוליטיקה והתחבורה. בשלב מסוים הפסקתי לרשום את כל מה שהיה כתוב שם. המילה "מהפך" פשוט מתאימה לכל דבר.

אווירה חיובית

ניכר כי האווירה הכללית חיובית. לא מדובר פה במה לעשות עם היריב הפוליטי שלך ברגע שתביס אותו, אני לא רואה דבר כזה. איש אינו צריך ללכת לכלא, לא צריך להוציא להורג אף אחד, לא צריך להגלות אף אחד. אין פה עניין של נקמה. בניגוד להפגנות מסוימות אחרות, אין פה אירוע של שנאה. זוהי אולי פיסת המידע החשובה ביותר שניתן לתת בהתחשב בעובדה שדווח כבר רבות על מחאת האקלים באמצעי התקשורת. מספר המשתתפים, הדרישות העיקריות, מקומות ההתרחשות - אלו פרטים ידועים. אולם אם לא יצא לכם להיות שם או שאינכם יכולים להיות שם גם בפעם הבאה - כדאי שתדעו כי מדובר במחאות חביבות וידידותיות. זה נראה לי חשוב.

מעבר לכביש עומדת ילדה קטנה לבושה בגדים ורודים. היא אוחזת בשלט, מבטה נחוש: "מחאת בלט למען האקלים." לצד החביבות והידידות יש לזכור כי מדובר בעניין רציני שאין להקל בו ראש. לעולם אין לזלזל בדאגות של ילדים, אנו יודעים זאת מתחום החינוך.

חסימה זמנית

הדרך למחאה חסומה לזמן קצר עבור רבים, דבר המוביל לשלל תגובות. סדרנים רבים שסרט סימון אדום-לבן על זרועותיהם חוסמים כמה מדרכות ורחובות ומכווינים ביעילות את התנועה בדרכים חלופיות כדי שהתור האינסופי ייגמר. הסדרנים מנופפים בצורה ידידותית, הם מצביעים על הדרך, מפנים לשם את האנשים בחיוך וקוראים כל הזמן: "לשם! לשם!".

כמעט כל מי שמגיע למחאה הולך בעקבות הסדרנים בלי לחשוב יותר מדי ובלי להתלונן. האנשים ממהרים קדימה כשהם מתבקשים לעשות זאת. הכול מתנהל על מי מנוחות. נראה כי גם באירועים גדולים אחרים, אפילו כאלה בעלי אוריינטציה פוליטית, הכול היה מתנהל באופן דומה.

"בדרך הזאת בבקשה!"

אולם אדם אחד מגיע כועס, הוא נראה מודאג. בטון לא ידידותי הוא אומר: "אבל אני חייב לעבור שם!" הוא תוהה מה "הצעירים המשוגעים האלה בכלל עושים פה". הם "חוסמים לו את הדרך". סדרנית מסבירה לו בנועם ובסבלנות את המצב. האיש, שפניו כבר מאדימות מכעס, מרים את קולו כדי שגם עוברי האורח יראו עד כמה הוא נסער וכדי שגם השוטרים ישימו לב אליו. הוא מנופף להם במרץ: "אני חייב לעבור שם! עכשיו!" הסדרנית ממשיכה להסביר אולם האיש ממשיך בשלו: "ומה אם אני פשוט אעבור? מה יקרה? מה תעשו אז?"
הסדרנית מורידה את סרט הניילון כדי שהוא יוכל לדרוך עליו: "טוב, אז פשוט תעבור." הוא מופתע, אולי אף מאוכזב. איזה ויכוח חביב זה היה, סיבה נהדרת להתעצבן באמת, לזכות במשהו, להראות למישהו, ואז הכול נגמר בבת אחת, בתנועה אחת בלבד.

אישה הולכת לכיוון סרט הניילון ושואלת בנימוס: "אני יכולה בבקשה לעבור כאן באופן חד פעמי?" ברור שהיא יכולה, אין בעיה. שתי שניות והיא עוברת.

גבר אחר עוצר בחיוך מול סרט הניילון: "איזה תירוץ יעזור לי לעבור כאן?" הסדרן משיב בחביבות: "יאללה, תחשוב על משהו. הכול אפשרי אם יש תירוץ טוב".

פליירים ופתקים אחרים

מחלקים פתקים רבים בהפגנה. פליירים שיש בהם תוכן פוליטי, תיאורי יוזמות והתארגנויות, עם הפניות לפעילויות פוליטיות, מפלגות, תוכניות ועוד. מעולם לא הייתי בהפגנה שחילקו בה כל כך הרבה פליירים, ממש מבול של מידע. ערימות נייר מתעופפות לכל עבר. שני מחלקי פליירים מתקרבים זה לזה ומושיטים את פתקי הנייר שלהם אחד לשני, מניפים אותם: לא תודה, אנחנו לא רוצים לקרוא כלום, אנחנו רק רוצים לחלק.

גבר מבוגר, מבוגר אף ממני, לוקח פלייר מבחור צעיר וקורא את מה שכתוב בו. הוא לובש חולצת טריקו עם כיתוב נגד תחנות כוח גרעיניות שהגיעה אולי מימיה הראשונים של התנועה, מוצג מוזיאוני ממש. החולצה ישנה ומצהיבה. יש לו כפתורים במעיל שלו, אפילו לא מעטים, יש לו עיטורים רבים. הכפתורים הם נגד כוח גרעיני, נגד מלחמה, נגד חימוש מחדש, נגד תאגידים, נגד הסכמי סחר, נגד אתרים לאחסון פסולת גרעינית, נגד כל מה שאפשר להיות נגדו בעשורים האחרונים. הוא ותיק בסצנת ההפגנות, דומה לגנרל. הוא לא מניח למחלק הפליירים להמשיך הלאה, הוא מבקש לדון איתו במה שהוא קורא. מחלק הפליירים מנסה לחמוק משם.

להניף שלט קרטון כמו הגדולים

ילד קטן בקהל. אין לו שלט, אם כי ברור שמדובר פה בהנפת שלט מקרטון, כמו שהוא כמובן מבין שכן אנשים כה רבים סביבו נושאים שלט. כל המבוגרים עושים את זה, ההורים שלו עושים את זה, אז ברור שהוא גם רוצה לעשות את זה. ילדים מוכנים לעתים קרובות לשתף פעולה, כך הם לומדים. ובכן, מה הוא עושה? הוא פשוט לוקח קופסת פיצה ריקה ונושא אותה כמו שלט. זה בסה"כ קרטון שהיה זרוק, לא הכינו אותו לרגל האירוע, כתוב עליו רק שם של פיצרייה. הקרטון גם לא מגיע מחברה שיש לה מודעות סביבתית כלשהי, זה בעצם רק זבל. לפחות כך זה היה עד עכשיו, כי מעכשיו זה שלט, בדיוק כמו שאר הקרטונים פה.

ומה שאנו רואים ברגע זה יכול להפוך לאחד מאותם סיפורים משפחתיים שאנשים מספרים בחגיגות גדולות, אולי בחתונה של הילד הזה בעוד עשרים שנה: זוכרים איך הוא פשוט הרים את קופסת הפיצה הריקה בהפגנה באותם הימים והמשיך כך ללכת איתה במשך כל ההפגנה ברחבי העיר. ומישהו שהיה באותו אירוע מראה תצלום שצילם באותו היום.

אלו הסיפורים שעשויים לצלוח את כל המשברים האלה: פיצה למען העתיד. למה לא.