פמיניזם הצטלבותי
צועדים יחדיו לעבר "גינה קהילתית"

גיוון ודאי אינו עניין פשוט אך הוא יפה במובנים רבים. הדרך לשוויון אינה אמורה להיות מבוך אלא קהילה המכילה את כולם, מעין "גינה קהילתית". מיכאלה דאדליי טוענת במאמר כי תנועת הנשים תוכל להתקדם באופן ממשי רק אם נבין שמדובר בפמיניזם הצטלבותי. 

מאת דר' מיכאלה דאדליי

מחובתנו כמגינות על זכויות הנשים לדאוג לכך שחלוצה דוגמת סוג'ורנר טרות' האפרו אמריקאית (1883-1797) תזכה להערכה ולכבוד הראוי לה. זו שאלה של כבוד כפי שאריתה פרנקלין (2018-1942) הייתה שמחה ללמד אותנו בשיר. על הפמיניזם המודרני לעשות מאמץ ולצעוד בדרכה של האחות סוג'ורנר. כמו בנות דורה השחורות הארייט טאבמן ואידה ב. וולס, שנולדו גם הן לעבדות, שברה טרות' את השלשלאות שלה מבלי להפנות עורף לאחיה ואחיותיה.   
הארייט טאבמן, המנצחת חסרת הפחד של מחתרת המסילה, מוכרת לרבים מאיתנו בלי שום קשר ל"חודש ההיסטוריה השחורה". לעומת זאת, למרבה הצער, את אידה ב. וולס מכירים רק מעטים מחוץ לקהילה השחורה. זאת למרות שהעיתונאית ראויה להכרה ללא ספק: היא פרסמה כתבות חלוציות על מקרים של לינץ' על בסיס גזעני ונאבקה למען זכויות לנשים.

nomen est omen: בנאום שלה משנת 1851 "האם איני אישה...?", שזכה להדים רבים, דיברה טרות' אמת ללא כל צל של ספק. 


 

התשובה לשאלה שנשאלה מובנת מאליה שכן האדם שעיבד את השדה הוא בעצם אישה. צבע עורה הכהה והיבלות שעל ידיה אינם פוגעים בשום צורה בנשיותה. נהפוך הוא: הם מדגישים ביתר שאת את נשיותה ומאשרים כי נשים קשוחות או לפחות נאלצות להיות כאלה. למעשה טרות' הוכיחה כי הפמיניזם השחור היה קיים שישה עשורים לפני הבלאק פריידי, הנחשב למפץ הגדול של תנועת הסופרג'טים שנשלטה בידי נשים לבנות. טרות' נשאה את הרצאתה בקונגרס הנשים באקרון, אוהיו, בקרבת העיר קנטון, מקום הולדתה של המשפטנית והאקדמאית קימברלי קרנשו (ילידת שנת 1959). קרנשו טבעה לראשונה את המונח "intersectionality" (הצטלביות) בשנת 1989. מונח זה מאפשר לזהות ממשקים בין קטגוריות שונות של אפליה הן ברמה הפרטית והן ברמה המוסדית.    

נשים מופלות על רקע מוצא, דת, מעמד חברתי, גיל ובראש ובראשונה מגדר - אם למנות רק כמה קטגוריות. לעיתים קרובות פעילים ופעילות שהופלו לרעה כמעט שאינם זוכים לתשומת לב אף על פי שהם עומדים בחזית המאבק. דוגמה לכך היא מרשה פ. ג'ונסון (1992-1945), האישה הטרנסית השחורה שהשליכה את האבן הראשונה בסטונוול בשנת 1969 ובכך הציתה את התנועה המודרנית לזכויות הקהילה הגאה. לעיתים קרובות מדי היא נותרת שקופה בהיסטוריוגרפיה הפמיניסטית. בשל ההצטלבות של צורות מגוונות ורבות של אפליה שאנו הנשים חוות אנו יכולות למצוא בסיס משותף ולפתח אסטרטגיות משותפות כדי להיאבק במבני שליטה  פטריארכליים. נוסף על כך ביכולתנו לתמוך זו בזו כשמדובר "רק" בהתגוננות מפני סוגים שונים של אלימות מציקה שהיא חלק משגרת היומיום. 

סוג'ורנר טרות' נחשבת לגיבורה לא רק בקרב נשים שחורות. היא מודל לחיקוי עבור כלל הנשים. אנו הנשים השחורות איננו אחראיות לגטואיזציה של ההיסטוריה. אנו מחפשות קשרים ומציעות גישות. פמיניזם שחור אינו "פמיניזם על פי אליס שוורצר" באופן בלעדי. זהו פמיניזם מכיל שצופה אל העתיד. יחדיו עלינו להפשיל שרוולים ולסייע זו לזו. כך נוכל לטפח את הגינה שלנו ולהפוך אותה לצבעונית יותר בעוד הפמיניזם ממשיך להכות שורשים.